לכל דבר של קדושה יש מתנגדים

אליהו עזרן, סופר סת"ם 

גודל ההתנגדות מעיד על גודל הקדושה.

א)  בגן עדן ציוה ה' שלא לאכול מעץ הדעת. בא הנחש ופיתה את חוה כן לאכול ממנו. כולנו יודעים מה קרה להם אח"כ.

לפני יציאת מצרים היו מי שלא רצו לצאת. כולנו יודעים מה היה סופם.


כשמשה רבנו קבל את הלוחות על הר סיני היו מי שעשו את עגל הזהב. כולנו יודעים מה היה סופם.
 

לפני הכניסה לארץ ישראל היו מרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה. כולנו יודעים מה היה סופם.

קרח ועדתו התנגדו למשה רבנו. כולנו יודעים מה היה סופם.
 

לפני כ- 250 שנה התחילו באירופה לשחוט בסכינים מלוטשים. קמו אז רבנים שהתקיפו את כשרות הסכינים המלוטשים ואסרו והטריפו את השחיטה בהם. ההתנגדות עזרה לפרסם את הסכינים ותוך כמה שנים הבינו כולם שהסכינים המלוטשים טובים יותר וכשרים יותר. כל השוחטים בעולם, גם המתנגדים, עברו לשחוט רק בסכינים מלוטשים, והמתנגדים לסכינים המלוטשים נעלמו ואינם.

עד לפני כ- 150 שנה השתמשו רבים מיהודי אירופה באתרוגים מהאי קורפו ביוון. אח"כ התגלה שאתרוגי קורפו מורכבים. היו אז רבנים שעודדו את חקלאי ארץ ישראל לגדל אתרוגים בלתי-מורכבים ופסקו שאתרוגים מורכבים פסולים. סוחרי האתרוגים המורכבים מיוון חששו לפרנסתם, ושכנעו רבנים אחרים לתמוך בהם ולהשמיץ את האתרוגים מארץ ישראל. בסופו של דבר האמת ניצחה. ההתנגדות פרסמה את האתרוגים מארץ ישראל, ותומכי האתרוגים המורכבים נעלמו ואינם. מי בימינו קונה אתרוג מורכב? איזה רב בימינו יכשיר אתרוג מורכב?


ב)  אותו דבר קורה בימינו בדיו לסת"ם. "כל העשנים יפין לדיו" (שבת כג, ע'א).  רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא בשם "דיו" ע"י גדולי הפוסקים - הרמב"ם, השו"ע, שו"ע הרב, והמשנה ברורה - והם נזהרים שלא לקרוא למי עפצים וקנקנתום בשם "דיו".  הרמב"ם השו"ע והרמ"א פסקו שדיו צריך להיות עשוי מעשן. רק על דיו עשן בלי קנקנתום פסקו הרמב"ם, המשנה ברורה, והרב קנייבסקי שליט"א (בשונה הלכות) שהוא למצוה מן המובחר.  לפי הגמרא (מגילה, יט, ע'א) קנקנתום הוא חומר למשחת נעליים - "קנקנתום חרתא דאושכפי".  אור זרוע ומרדכי פוסלים דיו עם קנקנתום "ווטריולא [קנקנתום] שמשימים בדיו של עפצים ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע" (מרדכי, גיטין, יט, ע'א).  בדיו עשן של הרמב"ם אין קנקנתום.  וכן, כתב המשנ"ב שנוהגים לכתוב עם קנקנתום (ואינו קורא לזה דיו) כי לא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל.  ולדינא, כתב המשנ"ב, גם הרמ"א מודה דמותר (היינו במדרגת מותר בלבד) לעשות ממי עפצים וקנקנתום ואינו קורא לזה בשם דיו. ואעפ"כ יש בימינו מי שמתנגדים לדיו עשן בלי קנקתום, כמו שהתנגדו לסכינים המלוטשים וכמו שהתנגדו לאתרוגים הבלתי מורכבים מארץ ישראל. 


ה' ברא מתנגדים כדי שיפרסמו את מקום הקדושה

ג)  משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. מסורת הדיו באה אלינו ממשה רבנו. משה רבנו כתב רק בדיו עשן בלי קנקנתום. הקנקנתום עוד לא היה ידוע בזמן משה רבנו. במצרים, במדבר סיני, ובארץ ישראל, אין קנקנתום.  כ-1400 שנה מאוחר יותר, בתקופת התנאים, המציאו חכמי יוון דיו חדש עם קנקנתום. רבי מאיר למד על הקנקנתום מהיוונים, והביא עמו לארץ הקודש קנקנתום מיוון. ביוון יש הרבה קנקנתום באדמה.  גם מגילות ים המלח שנמצאו במדבר יהודה - המגילות הגנוזות מסוף תקופת בית שני - נכתבו בדיו עשן בלי קנקנתום. (החתם סופר כתב שכל ת"ח צריך ללמוד ולדעת את המציאות ההיסטורית.) 


מסורת הדיו היא דיו עשן בלי קנקנתום. דיו עם קנקנתום הוא חכמה יוונית.

ד)  דיו לנצח הוא דיו עשן למצוה מן המובחר בלי קנקנתום. מעולם לא היה דיו שמתקיים יותר טוב מדיו לנצח. לדיו לנצח יש גמישות של גומי. יש כאלה שלא למדו את מציאות הטבע והם אינם יודעים שגומי הוא שרף מבושל שבא מעצי גומי, כשר ומהודר לדיו לכולי עלמא.  סופר מומחה פירסם בכתב: "כתבתי אותיות על חתיכת גוויל עם כל סוגי דיו שאני מכיר ושמתי את הגוויל במכונת כביסה בתכנית ארוכה עם רתיחה. הכל נמחק ודיו לנצח נשאר אפילו עם הברק שלו."  אין הידור גדול יותר בסת"ם מכתב שחור בדיו עשן בלי קנקנתום, שאף פעם אינו נפסל. 


דיו לנצח מאושר ע"י ועד משמרת סת"ם. דיו לנצח קבל את הסכמתם החמה של הרבה יושבי על מדין ובתוכם הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב אלישיב זצ"ל, והרב שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, שבט הלוי, באחדות נדירה ונפלאה של ספרדים, ליטאים, וחסידים.


יצרני מי-עפצים וקנקנתום יודעים שדיו לנצח טוב יותר באיכותו ומהודר יותר בכשרותו, והם חוששים לפרנסתם. אז המציאו עלילות ושקרים נגד דיו לנצח, בדיוק כמו שעשו הרבנים שאסרו את השחיטה בסכינים מלוטשים וכמו שעשו הרבנים של סוחרי האתרוגים המורכבים שחששו לפרנסתם. מי בימינו קונה אתרוג מורכב?


מי ששומע את השקרים ומאמין להם, אינו חושש מדיו לנצח האמיתי אלא ממה שמתואר בשקרים שהמציאו על דיו לנצח. עצוב לראות שיש כאלה שלומדים ומלמדים "נצור לשונך מרע" ומזלזלים ב"ושפתיך מדבר מרמה".  מי שלמד את ספר שמירת הלשון של החפץ חיים יודע עד כמה חמור האיסור של מוציא שם רע ויודע עד כמה אסור להאמין למוציא שם רע. מי שמאמין לשקרים והוצאת שם רע, עובר על איסור חמור דאורייתא - מדבר שקר תרחק, אינו ירא שמים, וצריך להזהר מאד מדינה של ג....  


האמת היא שאף אחד לא אוסר לכתוב בדיו לנצח. כדי לאסור משהו צריך קודם לדעת את מה אוסרים. כל מי שהביע דעה נגד "דיו לנצח" לא התנגד לדיו לנצח האמיתי, אלא למשהו דמיוני שנוכלים ורמאים תארו לו בלי לדעת ממה הדיו עשוי. היחידים שהביעו דעה נגד דיו לנצח הם אלה שלא גילו להם מה המרכיבים בדיו. כל מי שכן גילו לו ממה עשוי דיו לנצח הסכים לו מיד ונתן את ברכתו בחום ובהתלהבות.


ה)  יש כאלה שאינם יודעים ללכת בדרך התורה, אז הם הולכים בדרך של שקרים. בתחילה המציאו שקר כאילו דיו לנצח עשוי מסיליקון. לאמר על דיו שהוא עשוי מסיליקון זה כמו לאמר על יין שהוא עשוי מבנזין. אדם צריך להיות בור ועם הארץ גדול כדי לאמר שטות כזאת.


איזה רב בירושלים הוציא שם רע ופירסם מודעה באלול תשע"ב על שיעור לסופרים, וכתב במודעה שידבר על "דיו סיליקון".  הוא פירסם דבר שקר בלי לבדוק אם יש אמת בסברה כאילו דיו לנצח הוא דיו סיליקון. הוא לא ידע מה מרכיבי הדיו (חוץ מהעשן) והוא לא ידע שגומי הוא שרף מבושל שבא מעצי גומי, כשר ומהודר לדיו לכולי עלמא. הוא פירסם את השקר למרות שבדיו לנצח אין אף טיפה של סיליקון. ואכן, אחרי שאמרו לרב שאין סיליקון בדיו לנצח הוא חזר בו ולא דבר על הנושא.

טענה נוספת של המתנגדים היא שדיו לנצח עשוי מחומרים סינטטיים. טענה זו היא צביעות למהדרין. האמת היא שדיו לנצח יותר טבעי (עשן ושרף) ופחות סינטטי ממי-עפצים וקנקנתום. הצבע השחור במי-עפצים וקנקנתום היה מאז ומעולם צבע כימי סינטטי שאינו מצוי בטבע ונוצר בידי אדם באופן מלאכותי מהחיבור בין הקנקנתום לחומצה בעפצים. גם מה שקרוי "קנקנתום" בימינו אינו הקנקנתום הטבעי של חז"ל אלא חומר כימי סינטטי מבית חרושת, ויש הבדלים בינו לבין הקנקנתום הטבעי האמיתי. כל קיומו של צבע מי-עפצים וקנקנתום בימינו מבוסס על תחליף קנקנתום שכולו סינטטי ועל צבע שחור שכולו סינטטי, ואעפ"כ אין פוצה פה ומצפצף.


אח"כ המציאו תרוץ חדש - יש בדיו לנצח פלסטיק ואין בו עפצים וקנקנתום. את התרוץ החדש המציאו בלי לדעת איזה דיו לקח הגאון הרב משה פיינשטיין לתפילין שלו.

מעשה רב:  הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל קנה תפילין ר"ת חדשות מהרב אליעזר זירקינד זצ"ל, הסופר של הרבי מלובביץ' זצוק"ל, שהתפרסם בזה שהוא כותב רק בדיו שהוא עושה בעצמו מעשן בעירת-גז ודבק פלסטי סינטטי, בלי עפצים ובלי קנקנתום. והרב הגאון שמח על זה שאין בדיו עפצים וקנקנתום ולא חשש מעשן גז ומסינטטי.

ו)  פקוח דיו דוחה שבת?   שומו שמים!  השליחים של יצרני מי-עפצים וקנקנתום פרסמו באינטרנט בישראל בעצם יום השבת דברי הסתה והוצאת שם רע נגד דיו לנצח.   אם שמירת שבת לא חשובה בעיניהם ואיסור הוצאת שם רע וחילול ה' בפרהסיא לא נחשבים בעיניהם, קל וחומר שכשרות הסת"ם לא חשובה בעיניהם.  בצלום המסך הזה מיום א' אפשר לראות את חותמת היום והשעה של כתיבת הדברים באינטרנט בישראל.





ב- 19 בינואר 2013 בשעה 4:06 אחרי הצהרים(PM), שעה לפני השקיעה, עוד לא יצאה השבת. הכותב מעיד על עצמו שהוא גר ולומד בכולל בירושלים. באיזה כולל בירושלים לומדים איך לכתוב באינטרנט בשבת?  כדי להסית נגד מתחרים הכל כשר, אפילו חילול שבת.  כשכתבו את הדברים, הם שכחו להסתיר את חותמת היום והשעה.

 אחרי שחילול השבת התגלה ברבים הם נבהלו, נבוכו, והסתירו את חותמת היום והשעה, בתקוה להעלים את הראיה שחיללו את השבת.  בנסיון נואש וכושל להסתיר את האמת, הם שינו את הכותרת והוסיפו הערה של שקר כאילו האתר פורסם לראשונה במוצאי שבת, כמו שרואים בצלום המסך הבא. 



אך האמת היא שתאריך הפרסום המקורי והאמיתי היה 14 בינואר (שהיה לפני זה ביום ב') כמו שרואים בצלום המסך הבא, ובשבת אחה"צ בשעה 4:06 ערכו בו שינויים ועדכונים. 




התוספת "פורסם לראשונה בארה"ק "  היא הודאה שהכתיבה באינטרנט הייתה אכן בארה"ק ולא בארץ אחרת.  אלמלא חילול השבת לא היה צריך לשנות את הכותרת ולא היה צריך לשקר ולזייף את תאריך הפרסום.  חילול השבת, השקר, והזיוף, מעידים כאלף עדים על מדרגתם האמיתית של המתנגדים לדיו לנצח.

ז)  יש טוענים שאחרי שרוב הסופרים הפסיקו לכתוב בדיו עשן (כי הוא התקלקל בקלות) ועברו לכתוב בדיו עפצים וקנקנתום, אסור לשנות מהמסורת החדשה ולחזור לדיו עשן טוב יותר שאינו מתקלקל.


שאלה: לרוב היהודים בעולם יש מסורת של 2000 שנה לחיות מחוץ לארץ ישראל. האם מותר להם לשנות ולחזור לארץ ישראל?    תשובה: אסור לשנות מהמסורת.


שאלה: לרוב היהודים בעולם יש מסורת לאכול בשר בלי הכשר למהדרין. האם מותר להם לשנות ולאכול בשר בכשרות למהדרין?   תשובה: אסור לשנות מהמסורת.


 שאלה: רוב היהודים בעולם שמניחים תפילין, מניחים תפילין פשוטות שאינן מעור אחד. האם מותר להם לשנות ולהניח תפילין מהודרות מעור אחד?   תשובה: אסור לשנות מהמסורת.


"איכה תאמרו חכמים אנחנו, ותורת ה' אתנו, אכן הנה לשקר עשה, עט שקר סופרים... כי מקטן ועד גדול כלה בצע בצע מנביא ועד כהן כלה עשה שקר." (ירמיהו, ח)


יצרני מי-עפצים וקנקנתום יודעים שדיו לנצח טוב יותר באיכותו ומהודר יותר בכשרותו, והם חוששים לפרנסתם. אז יש מי ששוכר שליחים להוציא שם רע, להשמיץ, ולהסית, בדיוק כמו שעשו המתנגדים לשחיטה בסכינים מלוטשים וכמו שעשו סוחרי האתרוגים המורכבים נגד האתרוגים הבלתי-מורכבים. הם גם שכנעו רבנים בדברי מרמה להתנגד לדיו לנצח כמו שהתנגדו לסכינים המלוטשים וכמו שהתנגדו לאתרוגים הבלתי-מורכבים.

המתנגדים לדיו לנצח יזכרו לדראון עולם כמי שמנעו מכמה יהודים סת"ם מהודרים שאינם נפסלים.

ח)  כולם יודעים שרק דיו לנצח יכול להציל את עם ישראל מסת"ם שנפסלים. סופרים שאכפת להם שהסת"ם שלהם ישארו כשרים לנצח כותבים רק בדיו לנצח. הרב שמואל הלוי ואזנר זצ"ל כתב על דיו לנצח: "דיו זה יפה ומהודר - והכותבים בה עושים כהלכה."   הרב יעקב מאיר שטרן שליט"א כתב פעמיים על דיו לנצח: "אפשר לכתוב עם דיו זה לכתחילה" ו- "דיו הנ"ל כשר בלי פקפוק". הרב מרדכי פרידלנדר שליט"א אמר על דיו לנצח: "דיו לנצח יציל את עם ישראל מסת"ם שנפסלים." הרב פרידלנדר שליט"א גם חקר ובדק ואישר לפירסום את הסכמות הרב אלישיב לדיו לנצח. הרב שמאי קהת הכהן גראס שליט"א אמר על דיו לנצח: "אם יש את הדיו הזה צריך לכתוב בדיו הזה כדי שהכתב יחזיק מעמד."



ועד משמרת סת"ם - תשובה נגד זיופי המערער על "דיו לנצח"

 מועתק מהאתר של ועד משמרת סת"ם

תשובה נגד זיופי המערער על "דיו לנצח"
בעזהשי"ת 
"כיצד מאסרין..." 

עלילות סינטטיות נגד דיו הרמב"ם והשו"ע

בער"ח מרחשון דהאי שתא, שלח מערער ירושלמי שאלה עתיקת יומין "כיצד מאסרין" את הדיו הישן המחודש, ובמכתבו תאר פרטים בלתי מדוייקים בתאור השאלות של הגר"מ פרידלנדר שליט"א והתשובות שהשיב מרן הגריש"א זצ"ל הכ"מ (*). ועל סמך תיאוריו המלאכותיים הסינטטיים הוציא המערער חתימות רבנים דיש ליזהר שלא לשנות מן המסורת המקובלת וחדש אסור מה"ת, והדפיסם בעיתון יתד נאמן בתאריך כ"ח מרחשון. ברם מתוך מכתבו מוכח שהמערער עצמו לא ידע או שידע והעלים ידיעות בסיסיות: א) דיש במסורת מרכיבי הדיו שני סוגים מקובלים שנהגו במשך הדורות - דיו של עשן, ודיו של עפצים. ב) בדיו המצוי בימינו אנן סהדי מכשולים חמורים המעכבות את כשרות הסת"ם, הן מצד פסולי "נפסקים" בקפלי פרשיות של ראש המתגלים אף בבדיקתם הראשונה שלאחר הבר מצוה, והן מצד פסולי צבע הדיו בתגין ובעוקצין הדקין ובחיבורי היריכות לגוף האותיות, שצבעם אפור ולא שחור, ועפ"י ההלכה בתחילת הכתיבה שחרות הדיו מעכבת אפילו רק באות אחת כמבואר במ"ב סימן ל"ב סעי' ג' ובביאו"ה שם דאפילו מקצת האות מעכבת כגון קוצה של יו"ד.
 
ומש"כ המערער שדיו לנצח מיוצר מחומרים סינטטיים, אין זאת אלא הוצאת לעז, דהרי הדיו נעשה מעשן שמנים ("כל השמנים יפין לדיו", "כל העשנים יפין לדיו", שבת כג.) המעורב בשרף האילן, וכמבואר בתשו' רמב"ם סי' קל"ו ובפאה"ד סי' מ"ו דאלו הם הסממנים הנצרכים לעשיית הדיו הנקרא מדא"ד, שעל זה כתבו כל הפוסקים דזהו למצוה מן המובחר. וכ"ש שכיום כבר מייצרים דיו לנצח מעשן שמן זית המובחר שבשמנים.
 
ומה שמבואר בתשו' הרמב"ם דצריכין להוסיף עפצים לתוך הדיו, הרי דבריו ברור מללו דהוא רק כדי ליתן חיזוק לדיו שלא ימחק מעצמו, ולהדיא כתב הרמב"ם גם בחיבורו, עפצים "וכיוצא בו", וכנפסק בשו"ע סי' ל"ב דעפצים לאו דוקא, וכמו שהביא הרמב"ן גופיה מהירושלמי דיש דיו גם בלי עפצים (והובא דבריו אלו בביאור הגר"א סי' ל"ב ובחת"ס סי' רנ"ו). ועי' בביאור הלכה (סימן ל"ב ד"ה בין שלא) וז"ל: ומגומא וקנקנתום יחד בלי תערובת מי עפצים "או" עשן עצים ושמנים, לא ברירא לי דעת הגר"א בזה. הרי מבורר מדקדוק לשונו, שבין אם עירב עפצים בגומא וקנקנתום, "וכן" אם עירב עשן עצים בגומא וקנקנתום, גם אם לא עירב שם "מי עפצים כלל" ודאי יוצאין בו שיטות ראשונים אלו, עכ"פ כמו שיוצאין בעפצים.
 
ומה שהטעה המערער דלדעת המ"ב "דיו לנצח" אינו כשר אלא בדיעבד, זה אינו, כי הרי המשכנ"י (שעליו תמך המ"ב פסקו) ס"ל דדיו של הרמב"ם או של ר"ת שנעשה מעשן בלי עפצים וקנקנתום כשר, וכל דברי המשכנ"י סובבים רק על דיו העשוי מעפצים וקנקנתום שאין בו עשן, שעליהם כתב דדיו דעפצים וקנקנתום בעי ג"כ גומא כדי שיקרא דיו, אבל לגבי דיו דעשן הנקרא בפי הראשונים מדא"ד, לא כתב המשכנ"י בזה מאומה, ואין מי שסובר דלהלכה בעינן דיו העשוי מתלת מינים אלו דוקא. ואעפ"כ, לאחרונה מוסיפים לדיו לנצח גם גומא שיש בה תועלת טכנית.
 
ומצוה לפרסם דברים אלו שנמסרו ע"י רבני משמרת סת"ם דארה"ב, לזכות את הרבים בקיום מצוות ס"ת ותו"מ כהלכתן אף למהדרין מן המהדרין.
 
(*) תגובת הגאון רבי מרדכי פרידלנדר שליט"א למה שנכתב בשמו במכתב: "נדהמתי לראות שורות אלו בשמי. הכותב אפילו לא טרח לצלצל אלי לברר מה שדברתי עם מו"ר הגרי"ש זצ"ל הכ"מ, והדברים הנ"ל שכתב בשמי, אינם מדוייקים כלל ואינם נוגעים לדיו לנצח."
-------------------------------------------
ב"ה
אודות הערעור שיצא על דיו לנצח, ומה שיש להשיב כהלכה
מרן הגאון פוסק הדור בעל שבט הלוי שליט"א הוא היחיד אשר שמע ב' צדדי הויכוח והכריע דעתו - דעת תורה – להכשיר את ה"דיו לנצח" לכתיבת ס"ת תו"מ (וזה בנוסף למה שנכדו הגרא"צ וואזנר שליט"א רב ור"מ במונסי נ.י. הציג לפניו לפני ג' שנים את מרכיבי הדיו הנ"ל.
א. יסוד הדיו הנ"ל אינו חדש כלל כפי שהציגו המערערים, כי הוא הדיו המוזכר בשו"ע (או"ח סי' ל"ב ויו"ד סי' רע"א) למצוה מן המובחר. "והוא דיו יפה מאד" - כעדות הגאון בעל קסת הסופר (מהדו"ק סי' ב' בלשכה אות ו' – "ואני כותב בה ס"ת שלי ה' יזכני לגמרו", וכעין זה כתב בקסה"ס מהדו"ב סי' ג' בלשכה ס"ק א) וז"ל "ואני תמה מדוע לא נהגו הסופרים עתה בדיו כזו, ואני בעצמי נסיתי ועשיתי אותה כו' ואני כותב בה ס"ת לעצמי" עכ"ל. והטעם שבדורות האחרונים לא נהגו לכתוב סת"ם בדיו עשן, הוא משום דלא היה מתקיים, כמבואר להדיא בס' מלאכת שמים כלל ד' סעי' ב' בשם ס' זכור לאברהם יו"ד סי' רע"א וז"ל "עתה הסופרים אין כותבים בזאת הדיו מפני שהיא מתקלקלת ונמחקת במהרה. עכ"ל ובודאי מי שאינו בקי לעשות דיו הנזכרת באופן שמתקיימת היטב, אל יעשנה". ברם עתה שנתחדש דרך כיצד לעשות דיו מעשן שמנים באופן שהיא מתקיימת בתכלית שחרותו יותר מדיו דעפצים, הרי פשיטא דאין כאן גדר של חדש אסור מה"ת, אלא יש כאן החזרת עטרה ליושנה.
ב. ובענין הסממנים הנצרכים לעשיית דיו מעשן, הנה בשו"ע פסקו המחבר והרמ"א דלכתחילה יכתבו בדיו דהרמב"ם העשוי מעשן שמנים השרויים במי עפצים. ויש לדעת מה הם עיקר הסממנים לפי דעת הרמב"ם, דהנה המעיין בדברי הרמב"ם בחיבורו (פ"א מהל' תפלין) ובתשו' (סי' קל"ו) יראה דעיקר סממני הדיו הם שרף האילן ועשן (דמש"כ ליתן בתוכו דבש, בשאר ראשונים לא הוזכר זאת, עי' קרית ספר להמאירי דהביא האופן הדיו דהרמב"ם ולא הזכיר ליתן בתוכו דבש, ועי' גם במרכבת המשנה שכתב דאינו מעכב). ועי' שם בתשו' דכתב דבעינן השרף רק כדי שיורטב ויהא שייך לאסוף העשן ולא יותר.
ג. ומה שכתבו המערערים דדיו הנ"ל עשוי מנפט שהיא שמן האדמה, אינה מן הטענה מאחר דחז"ל כבר קבעו דכל השמנים וכל העשנים יפים לדיו. ומה גם שכיום כבר מייצרים עשן משריפת שמן זית – המובחר שבשמנים.
ד. עוד הוזכר ברמב"ם דאח"כ שורהו במי עפצים וכיו"ב, ועיי"ש טעמו דבעינן גם עפצים כדי שיתקיים, וע"כ לא סגי ליתנו במים משום דאז לא יתקיים עיי"ש. אך המתבונן בדברי בתשובת הרמב"ם יראה טעמו המפורש מדוע הצריך עפצים, דהוא משום שע"י העפצים יתקיים הדיו ולא ימחק מעצמו (וכדחזינן דהוצרך לבאר ולפרש דלא סגי במים לחוד) וע"כ גם בחיבורו לא הקפיד על עפצים דוקא, וכתב עפצים וכיוצא בה, דהיינו דברים הגורמים שלא ימחק מעצמו. וביותר מבואר בתשו' הרמב"ם שם, דבאמת כבר חל שם דיו עליו בטרם שרייתו בעפצים, כי מי העפצים אינם אלא כדי שהדיו לא ימחק מהרה. וא"כ בדיו הנ"ל דנותנים בה דברים "כיוצא בה" (ולאו דוקא עפצים) כדי שיתקיים על ידם, הרי פשוט דהעפצים גופא אינם מסממני הדיו בדיו של הרמב"ם והשו"ע. והמעיין בקרית ספר להמאירי (הלכות עשיית הדיו) יראה גם שם מפורש דדיו העשוי מעשן כבר נקרא דיו עוד טרם שרייתן במי העפצים.
ה. וכעין דברים אלו יוצא גם מדברי הרמב"ן והר"ן, דהם נמי ס"ל דדיו העשוי מעשן כבר קרוי דיו עוד לפני שרייתן במי העפצים (וכדס"ל להרמב"ם) וכדכתבו בגיטין י"ט בשם הר"ח דיש ב' מיני דיו א' שנקרא חיב"ר והוא העשוי מעפצים, והב' הנקרא מדא"ד שעשוי מפחם, הרי לן דדיו מדא"ד אי"צ שתהא בה עפצים להיקרא דיו. וכן פסק המחבר דכשר גם בלי עפצים (והובא דבריו אלו בביאור הגר"א סי' ל"ב ובחת"ס יו"ד סי' רנ"ו).1
ו. ומה שכתב המערער דלדעת המ"ב "דיו לנצח" אינו כשר אלא בדיעבד, זה אינו, כי גם המשכנ"י (שעליו תמך המ"ב פסקו) ס"ל דדיו של הרמב"ם או של ר"ת שנעשה מעשן בלי עפצים וקנקנתום כשר, וכל דברי המשכנ"י סובבים רק על דיו העשוי מעפצים וקנקנתום שאינה עשוי מעשן, ועליהם כתב דבעי ג"כ גומא כדי שיקרא דיו (כדי דלא יקשה עליהם קושיית ר"ת), אבל לגבי דיו דעשן הנקרא בפי הראשונים מדא"ד, לא כתב ע"ז המשכנ"י מאומה, ואין מי שסובר דלהלכה בעינן דיו העשוי מתלת מינים אלו דוקא.
היוצא מכל הנ"ל;
  1. דיו לנצח אינה דבר חדש.
  2. כל העשנים יפים לדיו (שבת כ"ג).
  3. לא בעינן עפצים דוקא וכמו שנפסק בשו"ע.
  4. גם המ"ב מודה דדיו עשן כשר מבלי שום פקפוק.
  5. ועיקר העיקרים שדיו הנ"ל מציל מפסולי נפסקים המצויים בקיפולי פרשיות תפילין ומפסולי צבע אפור (ולא שחור) בקוים הדקים ובתגין ובעוקצין, דהרי אפילו קוצה של יו"ד אחת מעכבתן, כמבואר בביאו"ה.
1 ודבר זה יוצא עוד מדברי הרמב"ן שהביא ראי' להכשיר דיו דעפצים (שלא כדברי ר"ת דפסלו) מדקאמרי בירושלמי "שופך עליהם דיו שאין בה עפץ" וכתב ע"ז הרמב"ן (והר"ן ועו"ר) דאלמא דסתם דיו יש בה עפצא. ולפום ריהטא הדבר צ"ע דאה"נ דמהירושלמי מוכח דסתם דיו יש בה עפצא, עכ"ז אכתי ליכא ראיה להכשיר דיו דעפצים (הנקרא חיב"ר) דהרי יש לדחות דהירושלמי איירי בדיו העשוי מעשן (הנקרא מדא"ד) השרוי במי העפצים, וההוא מיקרי דיו אבל דיו דעפצים גופי' אינה קרוי דיו וכמש"כ ר"ת. ועכ"ח צ"ל דס"ל להרמב"ן דאי אפשר לומר דדיו העשוי מעשן היינו דיו דעפצים המוזכר בירושלמי, והיינו טעמא משום דדיו של עשן כבר יש לו שם דיו עוד לפני שרייתו במי העפצים (וכדדס"ל להרמב"ם) וא"כ כבר נכלל דיו זו במה שאמרו שם "שופך עליהם דיו שאין בה עפץ" וע"כ שפיר יש להוכיח דדיו דעפצים הנזכר שם אינה אלא הדיו שלנו דנעשה מעפצים גופי' ולא מעשן השרוי במי העפצים.

כיצד מרמים ומוליכים שולל בד"צ מכובד

אליהו עזרן, סופר סת"ם

דיו עשן ושרף שאינו מתקלקל הוא הדיו המהודר ביותר לכתיבת סת"ם. השחרות של דיו עשן ושרף באה למצוה מן המובחר מ- 100% עשן  ובלי קנקנתום, כפי שפסקו הראשונים, השו"ע, הרמ"א, שו"ע הרב, והמשנה ברורה.


לכל דבר שבקדושה יש גם התנגדות. כל ההתנגדויות הן כקליפת השום מול  האחדות בפסיקות חז"ל לטובת דיו עשן ושרף. אפילו על הסכמות של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל יש מי שמערער. הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נתן פעמיים את ברכתו והסכמתו לדיו עשן ושרף שאינו מתקלקל. הגאון הרב מרדכי פרידלנדר שליט"א בדק את כל פרטי הפגישות עם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ואישר (פעמיים) את נכונות ההסכמות של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. 


ה' ברא מתנגדים כדי שיפרסמו את הקדושה. כדי להוכיח ביתר שאת את הקדושה היתרה של דיו עשן ושרף, הצליח מתנגד לרמות ולהוליך שולל את בית הדין הנכבד של העדה החרדית.

ביום כ' תמוז תשע"ב שמע ביה"ד של העדה החרדית צד אחד בהתקפה של יצרני דיו קנקנתום נגד יצרן דיו עשן ושרף, בלי להודיע לצד המותקף על הדיון. הדיינים הנכבדים שמעו את המתקיף בלי נוכחות הצד השני. המתקיף, נציג יצרני דיו קנקנתום, הצליח לשכנע ולהכשיל את הדיינים הנכבדים בדברי שקר, בלי שהצד המותקף היה שם להשיב להתקפות. הם היו יכולים לפחות להרים טלפון ליצרן דיו העשן והשרף ולשאול אותו מה יש לו לאמר, וגם את זה לא עשו. מספר הטלפון מודפס על בקבוק הדיו שהיה בידיהם.

"מדבר שקר תרחק" - אזהרה לדיין שלא לשמוע צד אחד בלי הצד השני - איסור דאורייתא.  
"כל דיין ששומע מאדם מלה לפני שיבוא חברו, כאילו מאמין בעבודה זרה." (זהר, פ' וישב).
"כל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל ... לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל." (שבת, קלט, ע'א). 
על הראב"ד שלהם אמר הרב שך בזמנו: "זה משוגע זה". 
והרב עובדיה יוסף אמר על הראב"ד: "איזה שוטה, איזה בהמה, זה בן אדם לא נורמלי". 

הרה"ג דוד עידאן שליט"א, ראש כולל ואב"ד "משפט וצדק"  שעל יד ישיבת כסא רחמים בבני ברק, כתב במפורש שבדיון על בירור הלכה אי אפשר להגיע לחקר האמת אם כל הנתונים והעובדות לא מוצגים בפני ביה"ד.



רבנים שמושפעים מלחצים ומאמינים לרמאים למיניהם אינם תופעה חדשה. על זה אמר הרב שמואל אליהו שליט"א: 
"ושלא יגידו הרבנים חתמו. אני מכיר ויודע, שהאדם הזה בא לרבנים מספר להם סיפורים שלא היו ולא נבראו ופשוט מוליך אותם שולל. אז גם החתימות של הרבנים לא מרשימות אותנו."
במכתב שכתבו ביה"ד הנכבד ביום כ' תמוז תשע"ב, כתבו: "וחקרנו ודרשנו ע"י מומחים ומבינים בכל ענין יצור הדיו באר היטב". בשיחת טלפון ביום כ"ו תמוז תשע"ב, סיפר הרב פרידלנדר שליט"א שה"מומחים ומבינים" היה רק המתקיף האחד הזה שרימה את ביה"ד. המתקיף יודע איך לייצר דיו עפצים וקנקנתום בלי עשן, אך אינו יודע כלום על יצור דיו עשן ושרף. זה כמו לדון בכשרות של גבינה ולהתייעץ עם מומחה לייצור נקניק.

על כן, מה שכתבו ביה"ד "וחקרנו ודרשנו ע"י מומחים ומבינים בכל ענין יצור הדיו באר היטב", הוא עוד עברה על איסור דאורייתא - מדבר שקר תרחק. איך יתכן שבי"ד שקורא לעצמו בי"ד צדק כותב ומפרסם דברי שקר?

המתקיף שכנע את הדיינים הנכבדים (שאינם בקיאים בעניני דיו) לבדוק דיו עשן ושרף אחרי שכתבו בו, אך נמנע מלגלות להם שהדיו צריך זמן להדבק אל הקלף לפני שבודקים אותו. יבוש מהיר עם זרם אויר חם רק מקלקל את ההדבקה של הדיו אל הקלף. המתקיף הצליח לקלף דיו שלא נתנו לו זמן להדבק אל הקלף, ועל סמך בדיקה טעויה זו קבעו הביד"צ שאין לדיו דין של דיו. מכיוון שנציג של יצרן הדיו לא היה נוכח, לא היה מי שיאמר לדיינים הנכבדים שצריך לתת לדיו זמן מספיק להדבק אל הקלף. אילו היו בודקים את הדיו אחרי שגמר להדבק ולהתייבש כראוי, היו רואים בעיניהם את ההידור המעולה של הדיו שגם נדבק היטב אל פני הקלף, גם מקיים במהודר את דברי הרמב"ם "שאם תמחקנו יהיה נמחק", וגם, אחרי מחיקה, נשאר קצת סימן גרוד על הקלף למניעת זיופים.


הצמח צדק כתב: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו." (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה).

החתם סופר כתב : "פלוגתת הפוסקים בדיו עי' בני יונה דהעולה להלכה ולמעשה כי גדר הדיו הוא הצבע השחור המעובה שאינו נכנס בתוך עובי קלף מעבר לעבר כצביעת בגדים, וגם אינו כמיא בעלמא, אלא ע"ג הקלף ונדבק בו ויכולין למחקו ולהסירו ממנו." (חידושי חתם סופר, גיטין, יט, ע'א). 

דיו אסור שיהיה כמו צבע. צבע חייב להספג פנימה ולא להתקלף. צבע המתקלף מרצועות תפילין פסול. בטעות החילו את ההלכה הזאת גם על דיו בלי לדעת שבדיו הדין הוא הפוך. דיו חייב להשאר על פני הקלף כך שכן אפשר למחקו ולהסירו. בזה שהצליחו להסיר את הדיו, ראו הדיינים הנכבדים בעיניהם שדיו העשן והשרף הוא אכן דיו ולא צבע, אך נתעלמה מהם ההלכה. 

"הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה, ודימו ששקעה, ולסוף זרחה החמה, אין זו הוריה, אלא טעות." (רמב"ם, הלכות שגגות, פרק יד, ז).

אחרי דיון ארוך עם מתנגדים, תיקן שבט הלוי - הרה"ג שמואל הלוי ואזנר זצוק"ל - את הטעות של ביד"צ העדה החרדית וכתב בכתב ידו הקדוש: "דיו זו נעשתה לפי המסורה ועפ"י הפוסקים רק נתחזקה עמידתה ... ואע"פ שיש מעוררים דלכתחילה יש בזה איזה שינוי מהמקובל בטוח אני שדיו זה יפה ומהודר - והכותבים בה עושים כהלכה".  
 

הרה"ג יעקב מאיר שטרן שליט"א גם כן חלק על הטעות של ביד"צ העדה החרדית וכתב בתגובה לטעות: "דיו הנ"ל כשר בלי פקפוק".

אחד מגדולי הפוסקים שאינו רוצה בפרסום שמו אמר: "כל מי שמבין בהלכות סת"ם יודע שהיתה כאן טעות. בינם לבין עצמם הפוסקים לועגים למה שכתבו הביד"צ נגד הדיו."


דיו עשן ושרף שאינו מתקלקל הוא הדיו המהודר ביותר שיש לכתיבת סת"ם. מי שאומר שלא לכתוב בדיו עשן ושרף שאינו מתקלקל, עליו אמר שלמה המלך: "אל תען כסיל כאיוולתו".

אחרי שהבינו את הטעות, גנזו הביד"צ את המכתב והפסיקו להפיצו.



כיצד מרמים ומוליכים שולל רבנים נכבדים


ראה גם:  ועד משמרת סת"ם - תשובה נגד זיופי המערער על "דיו לנצח"
http://derech-hadio.blogspot.com/2012/12/blog-post.html



אליהו עזרן, סופר סת"ם

דיו לנצח הוא דיו מהודר לכתיבת סת"ם שנשאר כשר לנצח. להבדיל מדיו אחר שנפגם ונפסל בקלות, סת"ם כתובים בדיו לנצח אינם נפסלים. בדיו לנצח יש שרף נוזל מן העץ וגומא. השחרות של דיו לנצח באה למצוה מן המובחר מ- 100% עשן  ובלי קנקנתום, כפי שפסקו הראשונים, השו"ע, הרמ"א, שו"ע הרב, והמשנה ברורה. תחילת העשיה של דיו לנצח היא מ-100% עשן שמן זית ושרף מן העץ. דיו לנצח קבל את הסכמתם של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב אלישיב זצ"ל, ויבלח"א הרב שמואל הלוי ואזנר שליט"א - שבט הלוי, באחדות נדירה ונפלאה של ספרדים, ליטאים, וחסידים.

לכל דבר שבקדושה יש גם התנגדות. כל ההתנגדויות הן כקליפת השום מול  האחדות בהסכמות של גדולי הדור. אפילו על ההסכמות של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל יש מי שמערער. הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נתן פעמיים את ברכתו והסכמתו לדיו לנצח. הגאון הרב מרדכי פרידלנדר שליט"א בדק את כל פרטי הפגישות עם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ואישר (פעמיים) את נכונות ההסכמות של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.  

ה' ברא מתנגדים כדי שיפרסמו את הקדושה. כדי להוכיח ביתר שאת את הקדושה היתרה של דיו לנצח, פירסם הרב מנחם יהודה גרוס שני מכתבים עם דברי שקר.

באלול תשע"ב, פירסם הרב מנחם יהודה גרוס מודעה על שיעור לסופרים [1], וכתב במודעה שידבר על "דיו סיליקון". אין צריך לאמר שהוא לא ידע מה מרכיבי הדיו (חוץ מהעשן), ושאין בדיו לנצח אף טיפה של סיליקון. הוא הוציא שם רע ופירסם דבר שקר בלי לבדוק אם יש אמת בשמועה כאילו דיו לנצח הוא דיו סיליקון. אחרי פרסום המודעה, העירו לרב שאין בדיו לנצח שום סיליקון, ואז הוא חזר בו ולא דבר על הנושא. למרבה הבושה, הרב לא התקשר ליצרן דיו לנצח לפני פרסום המודעה כדי לשאול אם יש אמת בדברים. הוא פירסם את השקר למרות שבדיו לנצח אין אף טיפה של סיליקון. מה קרה לאיסור מוציא שם רע?

בחודש מרחשון תשע"ג, פירסם הרב מנחם יהודה גרוס בעתון יתד נאמן, מכתב על דיו לנצח.  כידוע, "חצי אמת היא שקר שלם", ואיכא דאמרי "חצי אמת גרועה מן השקר".  כותב המכתב הנ"ל רימה והוליך שולל רבנים גדולים ונכבדים, וגרם להם לחתום על חצי האמת שאכן דיו לנצח אינו מורכב מעפצים וקנקנתום. אך, את החצי השני, שדיו לנצח הוא דיו עשן עם שרף מן העץ, כמנהג אבותינו מימי קדם וכמנהג הסופרים שכותבים בדיו עשן עד ימינו, הוא העלים.

במכתבו הנ"ל הוא העלים גם את העובדה שדיו לנצח קבל הסכמות מפורשות בכתב מוועד משמרת סת"ם על סמך הסכמת הגאון הגדול פוסק הדור רבי שמואל הלוי ואזנר שליט"א שנמסרה לנכדו הגאון ר' אברהם צבי ואזנר שליט"א, ומהגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א, ומהגאון רבי שמאי קהת הכהן גראס שליט"א, ומהגאון רבי שמואל דוד הכהן גרוס שליט"א, ומהגאון רבי חיים דוד שובקס שליט"א, ומהגאון רבי מאיר זילברשטין שליט"א.

הודעה שקבלנו אחרי פרסום המכתב:
ביום ט"ו כסלו תשע"ג התקשרתי לרב מנחם יהודה גרוס ושאלתי כיצד יתכן שכתב במכתבו דברים שאין בהם אמת. הוא ענה שהוא רק שאל שאלה (כיצד מאסרין את הדיו...) ואם יש לי טענות שאפנה לרבנים שחתמו על המכתב. הוא גם התיימר לדעת הכל על דיו לנצח ועל ההסכמות לדיו (למרות שלא ידע כלום על המרכיבים) וסרב לשמוע פרטים נוספים על מהות הדיו.
שאלתי אותו: "המשנה ברורה פסק כדעת הרמב"ם שדיו עשן בלי קנקנתום הוא למצוה מן המובחר. אם יקראו לך לעלות לתורה ותדע שספר התורה כתוב בדיו עשן, תברך או לא תברך?" תשובתו: "תהיה לי בעיה."      רחמנא ליצלן. 
"איכה תאמרו חכמים אנחנו, ותורת ה' אתנו, אכן הנה לשקר עשה, עט שקר סופרים ... כי מקטן ועד גדול כלה בוצע בצע, מנביא ועד כהן, כלה עשה שקר." (ירמיהו, ח, 8-10).

הרב ברוך עפשטיין מפינסק (מחבר תורה תמימה, בנו של בעל ערוך השלחן) מציג בספרו "מקור ברוך" (חלק שלישי, פרק יט) מתכון איך לעשות זהב מנחושת, כפי שהעתיק מהספר "נפלאים מעשיך". לפני הצגת המתכון, הוא כותב את דעתו על המתכון הזה: "אני אשר בלבי הייתי בכלל רחוק מהאמין באמונה שלמה בכל ענין זה, והשקפתי עליו היתה כעל דמיון כוזב וחזון לב בעל דמיון עז, כהרבה דברים אשר תחלתם כמו אמת ויציב, וסופם - עורבא פרח ולא כלום."

אכן, הרב מנחם יהודה גרוס הציג דמיון כוזב וחזון לב בעל דמיון עז, כהרבה דברים אשר תחלתם כמו אמת ויציב, וסופם - עורבא פרח ולא כלום. 

רבנים שמושפעים מלחצים ומאמינים לרמאים למיניהם אינם תופעה חדשה. על זה אמר הרב שמואל אליהו שליט"א: 
"ושלא יגידו הרבנים חתמו. אני מכיר ויודע, שהאדם הזה בא לרבנים מספר להם סיפורים שלא היו ולא נבראו ופשוט מוליך אותם שולל. אז גם החתימות של הרבנים לא מרשימות אותנו."

להלן פרוט השקרים המופיעים במכתב ואחריהם חשיפת האמת.


א. מנהג הסופרים מדורי דורות ועד היום לכתוב סת"ם בדיו מהודר העשוי מקומא עפצים וקנקנתום כפסק המשנ"ב:  שקר וכזב. מחבר קסת הסופר כתב בדיו עשן. הרב משה פיינשטיין קנה בשנת תש"מ תפילין ר"ת חדשות כתובות בדיו עשן. הרב חיים קנייבסקי שליט"א קנה מזוזות כתובות בדיו עשן. הרבה סופרים יראי שמים כתבו וכותבים רק בדיו עשן, ובימינו אפשר לקנות דיו עשן מכמה יצרנים שונים. אלא, שדיו מקומא עפצים וקנקנתום זול יותר וקל יותר לעשותו. המשנ"ב כתב במפורש שדיו עשן הוא למצוה מן המובחר "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום" (משנ"ב, לב, ג). הצמח צדק כתב "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו" (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה). גם רבי מאיר (עירובין, יג, ע'א) לא עשה דיו מקנקנתום, אלא רק הוסיף קנקנתום לדיו שהיה עליו שם דיו עוד לפני הקנקנתום. בדיו הרמב"ם אין קומא ואין קנקנתום. ראשונים ואחרונים (גם המשנ"ב) פסקו שרק דיו עשן בלי קנקנתום כשר לכתחילה למצוה מן המובחר. הערוך השלחן כתב "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן ולכן נהגו בעפצים" (ערוך השלחן, רעא, לד). בזמנם לא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל, על כן, בלית ברירה, כתבו בדיו עפצים וקנקנתום וקומא.


ב. דיו חדש המופץ לאחרונה שמרכיביו חדשים
: מאז ימי משה רבנו ועד סוף ימי בית שני כתבו הסופרים רק בדיו עשן בלי קנקנתום. הקנקנתום הגיע אל עם ישראל מארץ יוון רק אחרי חורבן בית שני. אחרי החורבן היו בעם ישראל כמה מסורות מקבילות - דיו עשן בלי קנקנתום, דיו עשן עם קנקנתום, דיו עפצים וקנקנתום וגומא, דיו עם עפצים, דיו בלי עפצים, עם תוספת דבש, בלי תוספת דבש, עם תוספת חומץ, בלי תוספת חומץ, עם תוספת מיץ קליפות רימונים, בלי תוספת מיץ קליפות רימונים, עם תוספת יין, בלי תוספת יין, ועוד סוגים עם תוספות למיניהן לחיזוק עמידת הדיו שיתקיים ולא יפסל. דיו לנצח הוא דיו עשן בלי קנקנתום, עם עשן שמן זית ושרף עצים ותוספות לחיזוק, והחל מתשע"ג יש בו גם גומא. כמו שכתוב בגמרא "כל העשנים יפין לדיו", ו"כל השרפין יפין לדיו" (שבת כג, א). מתחילת תשע"ג יש גם דיו לנצח עם רוב עשן שמן זית ועם 100% עשן שמן זית.

ג. מדען מאמריקה הרעיש הרבה... שהקנקנתום שלנו אינו טוב:  אמת ויציב. כותב המכתב הנ"ל רק "שכח" להוסיף שהמדען גילה וחשף הונאה - החומר הקרוי "קנקנתום" בימינו אינו הקנקנתום של חז"ל. כמעט ואי אפשר להשיג בימינו קנקנתום אמיתי. מי שרוצה קנקנתום אמיתי בימינו צריך לנסוע ליוון ולחצוב אותו שם בעצמו מן האדמה. החומר הקרוי "קנקנתום" בימינו אינו אלא תחליף סינטטי חדש (חדש אסור מן התורה?) שנזרק כפסולת מבתי חרושת אחרי ניקוי דברים שונים בחומצה גפריתנית - אחת החומצות הכי מסוכנות והכי מזיקות שיש. דיו שעושים בימינו מהתחליף הזה הוא מאד שביר, נופל בקלות מהקלף, וגורם לאלפי פסולים בסת"ם שהיו כשרים. הבעיה אינה בזה שהתחליף הוא סינטטי. אין שום איסור נגד חומר סינטטי. הבעיה היא שהתחליף הוא חומר לא טוב, עם לכלוכים לא רצויים, שמזיק לדיו ומגדיל את כמות הפסולים בסת"ם. מדוע לא שמענו מעולם מילה מרב פוסק שילמדנו את ההבדל בין הקנקנתום האמיתי לבין התחליף?

ד. דיו חדש זה העשוי מחומרים סינטטיים:  בדבריו אלה מוליך המערער שולל את הקוראים כאילו יש איזה פגם או איסור נגד חומרים סינטטים. חומר סינטטי הוא חומר שאינו מצוי בטבע מעצמו אלא נוצר בידי אדם מחומרים אחרים המצויים בטבע. חומר סינטטי אינו בריאה חדשה יש מאין. גם לחם מצה וגבינה הם חומרים סינטטיים - מיוצרים בידי אדם ואינם מצויים בטבע. המערער הנ"ל "שכח" לציין שגם הצבע השחור בדיו עפצים וקנקנתום היה מאז ומעולם צבע סינטטי שנוצר בידי אדם באופן מלאכותי מהחיבור בין הקנקנתום לחומצה בעפצים. גם מה שקרוי "קנקנתום" בימינו אינו הקנקנתום של חז"ל, אלא, הוא תחליף סינטטי שנוצר בבית חרושת. צריך הרבה דמיון כוזב והרבה צביעות כדי לפסול חומרים סינטטיים מחד גיסא, ולהפליא בשבח דיו אחר עשוי מתחליף סינטטי ומצבע שחור סינטטי.


ה. ח"ו לשנות מהמסורת:   המערער הנ"ל הצליח לרמות ולהוליך שולל את הרבנים הנכבדים וגרם להם לחשוב ולכתוב כאילו מדובר במשהו חדש ששונה מהמסורת. כמו שראינו לעיל, דיו לנצח הוא דיו עשן עם שרף, כמנהג הסופרים מאז ימי משה רבנו, וכמנהג הסופרים שכותבים בדיו עשן עד ימינו, וכמו שכתוב בגמרא "כל העשנים יפין לדיו", ו"כל השרפין יפין לדיו". כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים (גם משנ"ב), מסכימים שדוקא דיו עשן הוא המהודר ביותר. רק על דיו עשן בלי קנקנתום נאמר שהוא למצוה מן המובחר, ולא על שום דיו אחר. הרה"ג שמואל הלוי ואזנר שליט"א, שבט הלוי, קבל פרטים מדוייקים על מרכיבי הדיו ודרך יצורו מנכדו, הרה"ג אברהם צבי ואזנר שליט"א, שראה בעיניו את המרכיבים ואת יצור הדיו. שבט הלוי גם שמע טענות של מערערים נגד הדיו. בתגובה למערערים כתב שבט הלוי על דיו לנצח: "דיו זו נעשתה לפי המסורה ועפ"י הפוסקים רק נתחזקה עמידתה".

עוד רב שכנראה אינו בקיא בהלכות דיו כתב: "חס ושלום לשנות מהמסורת".  הוא התעלם מזה שרק דיו עשן הוא למצוה מן המובחר ושההתר לכתוב בדיו עם קנקנתום היה התר לשעת הדחק, כי לא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל. הוא גם התעלם מזה שדיו עפצים וקנקנתום פסול לדעת אור זרוע, מרדכי, רבנו תם, וספר התרומה. 
  • רוב היהודים בעולם חיים מחוץ לארץ ישראל כבר 2000 שנה. האם אסור להם לחזור לארץ ישראל כי "חס ושלום לשנות מהמסורת"?  
  • רוב היהודים בעולם נוהגים לשתות חלב עכו"ם. האם אסור להם לחזור למקורות ולשתות חלב ישראל כי "חס ושלום לשנות מהמסורת"?  
  • רוב הנשים היהודיות בעולם נוהגות להתרחץ באמבטיה ולא הולכות למקוה. האם אסור להן לחזור למקורות וללכת למקוה כי "חס ושלום לשנות מהמסורת"?  
  • רוב היהודים בעולם נוהגים לאכול בשר בלי הכשר למהדרין. האם אסור להם לאכול בשר בכשרות למהדרין כי "חס ושלום לשנות מהמסורת"?  
  • רוב הסופרים עדיין נוהגים לכתוב בדיו עפצים וקנקנתום שפסול לדעת אור זרוע, מרדכי, רבנו תם, וספר התרומה. האם אסור להם להחזיר עטרה ליושנה ולכתוב בדיו עשן ושרף כשר לכתחילה לכולי עלמא כמנהג אבותינו מימי קדם, כי "חס ושלום לשנות מהמסורת"?
"איכה תאמרו חכמים אנחנו, ותורת ה' אתנו, אכן הנה לשקר עשה, עט שקר סופרים."  "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה." 

ו. עשן נפט וגז : המערער הנ"ל מוליך שולל את הקוראים כאילו יש נפקא מינא מאיזה עשן עשוי הדיו. כל בר בי רב יודע שאין נפקא מינא באיזה עשן משתמשים, כי תלמוד מפורש "כל העשנים יפין לדיו". מה גם שמתחילת תשע"ג אין משתמשים בעשן נפט וגז.

ז. כותב המכתב הנ"ל כותב בשם הגר"מ פרידלנדר שליט"א שהגרי"ש אלישיב אמר לו "זה לא דיו, מימות משה רבינו לא היה כזה דבר, ח"ו לשנות!":   הגר"מ פרידלנדר שליט"א נשאל אם יש אמת בדברים אלה, ומיד השיב: "נדהמתי לראות שורות אלו בשמי. הכותב אפילו לא טרח לצלצל אלי לברר מה שדברתי עם מו"ר הגרי"ש זצ"ל הכ"מ, והדברים הנ"ל שכתב בשמי, אינם מדוייקים כלל ואינם נוגעים לדיו לנצח."

ח. נכנס משווק "דיו לנצח" אצל מרן (הרב אלישיב) זצוק"ל... ואמר... "שעשוי מעשן שמן זית":  המערער הנ"ל, בדמיונו הכוזב, מוציא שם רע על משווק דיו לנצח כאילו הוא שקרן. כל הפוסל - במומו פוסל. משווק דיו לנצח לא אמר "שעשוי מעשן שמן זית" אלא אמר (ביידיש) "דיו עשן, מיט יוצא מן העץ, מן המותר בפיך, מיט עשן שמן זית". (יש הקלטה מהפגישה). ואכן, אמת הדבר. דיו לנצח הוא דיו עשן עם שרף יוצא מן העץ, מן המותר בפיך, ועם עשן שמן זית. הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ידע יותר מכולם שאין נפקא מינא באיזה עשן משתמשים, כי בגמרא כתוב במפורש "כל העשנים יפין לדיו", והרמב"ם והשו"ע אפילו לא הזכירו עשן שמן זית כי "כל העשנים יפין לדיו".


ט. המשווק לא טרח לאמר שדיו זה אין בו עפצים וקנקנתום: הגרי"ש אלישיב ידע יפה שאין בדיו עפצים וקנקנתום כי כמה פעמים לפני כן כבר אמרו לו זאת. הגרי"ש גם ידע יפה שיש ראשונים שפוסלים אפילו בדיעבד דיו עם עפצים וקנקנתום, ורק דיו עשן עם שרף מן העץ ובלי קנקנתום כשר לכתחילה לכולי עלמא למצוה מן המובחר. 

י. אף שלדעת המשנ"ב אינו כשר אלא בדיעבד:  שקר וכזב. בדמיונו הכוזב מוליך המערער הנ"ל שולל את קוראי העיתון כאילו דיו עשן אינו כשר אלא בדיעבד, ורק דיו עפצים וקנקנתום וגומא כשר לכתחילה. האמת היא בדיוק להפך.  
  • הרמב"ם כותב על דיו עשן: "וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות" (הלכות תפילין, פ"א, ד), ומוסיף: "ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים". וכן כתב השו"ע "ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום כשר". בתוספות (שבת, כג, ע'א) מבואר "כשר משמע דיעבד", מכאן שהרמב"ם והשו"ע הכשירו דיו עפצים וקנקנתום רק בדיעבד.   
  • התוספות כותבים: "ועל כן היה פוסל ר"ת ס"ת שאין כותבין בדיו שלנו [שאין בו עפצים]" (תוספות, שבת, כג ע'א), "מותר לתת אדרמינט לתוך הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום" (תוספות, עירובין, יג, ע'א). מכאן אנו למדים שדיו עפצים וקנקנתום אסור.
  • ספר התרומה כותב: "דיו של עפצים אסור לכתוב ממנו ספר תורה - דהא אינו קרוי דיו." (ספר התרומה, הלכות ספר תורה, קצ"ה).    
  • המרדכי כותב:  "ווטריולא [קנקנתום] שמשימים בדיו של עפצים ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע." (מרדכי, גיטין, יט, ע'א). 
  •  הרמ"א כותב: "ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ". (או"ח, הל' תפילין לב, ג). מכאן אנו למדים שלפי הרמ"א אין להוסיף קנקנתום לדיו, משום שקנקנתום לא בא מן העץ אלא מן האדמה.
  • שו"ע הרב כותב: "אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו מפני שרישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי" (שו"ע הרב, או"ח, לב, ד).
  • בקונטרס תעלומות סופרים כותב הסופר ר' לוי יצחק מברדיטשוב: "ואם כתב בדיו של עשן השרוי במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשר בדיעבד אבל מי עפצא וקנקנתום לבד בלא דיו מעשן אינו דיו כלל."
  • הרשב"א כותב על כתיבת ספרים בדיו: "לענין ספרים דבעינן דבר המתקיים לעולם".(שבת,קטו).  הרמב"ם כותב על דיו שאינו מתקיים: "איך יכתב בכגון זה דבר שירצו שיתקיים אלפי שנים?" (שו"ת הרמב"ם, סימן קלו).  הצמח צדק כותב שלש פעמים: "עיקר מעלת הדיו הוא זה דכשכותבים בו הוא דבר של קיימא ... עיקר מעלת הדיו היינו שהוא דבר של קיימא ...  עיקר ענין הדיו הוא דבר של קיימא", ואח"כ מוסיף אזהרה נגד דיו שנושר מן הקלף "להזהיר שמרבוי הגלאנץ לא יהיו נושרים וקופצים האותיות". (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו).  בספר אבני יעקב (סימן ר') כתוב: "אין כותבין ספרים רק בדבר המתקיים לעולם... ודיו דרכו להיות עומד לעולם... דצריך להיות שחור העומד וכונתו העומד לעולם כמו דיו".  מכאן אנו למדים שדיו צריך להיות כזה שמתקיים לעולם (או אלפי שנים) ואינו נושר וקופץ מן הקלף. רק דיו לנצח מתקיים ואינו נפסל, ואילו דיו עפצים-וקנקנתום-וקומא שעושים בימינו נסדק ונושר ונפסל בקלות.  
  •  הצמח צדק כתב: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו." (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה).
  • המשנה ברורה כתב במפורש שדיו עשן הוא למצוה מן המובחר "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום" (מ"ב, לב, ג), ומוסיף: "גם הרמ"א מודה דמותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום". כך פסק גם הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א (שונה הלכות, הלכות תפילין לב, ס'יב).  מכאן אנו למדים שלכתחילה קומא וקנקנתום אסור ובדיעבד מותר. "מותר" איננו "חובה". "מותר" פירושו שדיו עשן עדיף לכתחילה, אך אם עשה דיו ממי עפצים וקומא וקנקנתום זה מותר.
  • הערוך השלחן כותב: "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן ולכן נהגו בעפצים" (ערוך השלחן, רעא, לד). וכך כתב גם המשנה ברורה: "וכן פסק בספר גט מקושר ובספר ברכי יוסף לעשות כמנהגינו עכשיו דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו. (משנה ברורה, לב, ס'ח).
אפילו המשנ"ב גופא והגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א כותבים שדיו עשן הוא למצוה מן המובחר "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום". הערוך השלחן, החיד"א (ברכי יוסף), גט מקושר, ומשנה ברורה, כולם אומרים אותו דבר - שלא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל, על כן, בלית ברירה, כתבו בדיו עפצים וקנקנתום. מכאן אנו למדים שדוקא דיו עשן שאינו מתקלקל ובלי קנקנתום, הוא זה שכשר לכתחילה למצוה מן המובחר, ואין עליו עוררין. ואילו על דיו עם עפצים או עם קנקנתום יש אומרים כשר בדיעבד ויש אומרים פסול.

יא. האם יש להודיע לצבור שברכת מרן זצוק"ל המתפרשת כהסכמה אינה חלה על דיו זה?:   הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נתן את ברכתו והסכמתו לדיו לנצח פעמיים. פעם ראשונה בחשון תשע"ב, ופעם שניה ביום ט' שבט תשע"ב. הגאון רבי מרדכי פרידלנדר שליט"א בדק את כל פרטי הפגישות עם הגרי"ש אלישיב. רק אחרי שאישר (פעמיים) את נכונות הסכמות הגרי"ש אלישיב לדיו לנצח, התיר לפרסם את הדברים.  

אוי לו למי שמזלזל בהסכמות בדוקות ומאושרות של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.  מי שאומר שלא לכתוב בדיו עשן שאינו מתקלקל, עליו אמר שלמה המלך: "אל תען כסיל כאיוולתו".


רק דיו עשן שאינו מתקלקל, עם שרף מן העץ, בלי קנקנתום (מרדכי, רמ"א, שו"ע הרב, משנ"ב, שונה הלכות) ובלי עפצים (ר"ת, ספר התרומה), כשר לכתחילה לכולי עלמא למצוה מן המובחר. וזו בדיוק הסיבה שדיו לנצח קבל כל כך הרבה הסכמות מגדולי הפוסקים בדורנו.

------------------------------------
פרטים אחדים הועתקו מהאתר של דיו לנצח ומהאתר של ועד משמרת סת"ם.


[1] מודעה לסופרים

[2] גם חתימות מזוייפות אינן תופעה חדשה.




סקירה של מסורת הדיו לסת"ם

מימי משה רבינו ועד חורבן בית שני כתבו סופרי סת"ם רק בדיו עשן מעורב בדבק. העשן שימש להשחרת הדיו ושרף עצים שימש כדבק. כמו שנאמר: "כל העשנים יפין לדיו... כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם" (שבת כג, א). בין הפוסקים יש מחלוקת איזהו עץ הקטף. אין אנו יודעים בוודאות איזהו העץ. 

גומי הוא חומר פלסטי טבעי עתיק המופק מזה אלפי שנים משרף מבושל של עצי גומי. יש מאות סוגים שונים של עצי גומי. "שרף קטף יפה מכולם" הוא כנראה שרף פלסטיק טבעי וגמיש שבא מאחד מעצי הגומי. "יפה מכולם" פירושו שהוא עושה דיו שמתקיים, אינו נסדק בקיפולים, אינו נופל מהקלף, ואינו נפסל.

הרשב"א כותב על כתיבת ספרים בדיו: "לענין ספרים דבעינן דבר המתקיים לעולם".(שבת,קטו). הרמב"ם כותב על דיו שאינו מתקיים: "איך יכתב בכגון זה דבר שירצו שיתקיים אלפי שנים?" (שו"ת הרמב"ם, סימן קלו). הצמח צדק כותב שלש פעמים: "עיקר מעלת הדיו הוא זה דכשכותבים בו הוא דבר של קיימא ... עיקר מעלת הדיו היינו שהוא דבר של קיימא ... עיקר ענין הדיו הוא דבר של קיימא", ואח"כ מוסיף אזהרה נגד דיו שנושר מן הקלף "להזהיר שמרבוי הגלאנץ לא יהיו נושרים וקופצים האותיות". (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו). בספר אבני יעקב (סימן ר') כתוב: "אין כותבין ספרים רק בדבר המתקיים לעולם... ודיו דרכו להיות עומד לעולם... דצריך להיות שחור העומד וכונתו העומד לעולם כמו דיו". מכאן אנו למדים שדיו סת"ם צריך להיות כזה שמתקיים לעולם (או אלפי שנים) ואינו נושר וקופץ מן הקלף.

רבי מאיר, כ- 100 שנה אחרי החורבן, ראה צורך לשפר את איכות הדיו והוסיף לו קנקנתום. רבי מאיר היה הראשון שהוסיף קנקנתום לדיו סת"ם [1] ועורר בכך מחלוקת בין רבותיו - רבי עקיבא ורבי ישמעאל (עירובין, יג, ע'א). מכיון שרבי מאיר הוסיף חומר חדש לדיו, אנו למדים שמותר להוסיף חומר חדש לדיו. המחלוקת בין רבותיו לא היתה על התוספת אלא על התוצאה - האם מותר או אסור לכתוב בדיו שאינו נמחק לגמרי. קנקנתום הוא שם החומר ביוונית. אין לחומר זה שם בלשון הקודש. במשנה הוא נזכר גם בשם קלקנתוס שהוא שמו המקורי ביוונית. המקום הקרוב ביותר לארץ הקודש בו אפשר למצוא קנקנתום הוא מכרה "לבריון" על יד אתונה ביוון, שהיה פעיל מאד בתקופת בית שני. השמוש בקנקנתום לעשית דיו הוא המצאה של חכמי יוון [32,31] מתקופת בית שני, ואע"פ שזו חכמה יוונית יש מתירים אותו כדי לחזק את עמידת הדיו ולמנוע פסולים בכתב.

במעבדה קל לבדוק אם יש או אין קנקנתום בדיו, כי הוא בא מן האדמה ויש בו ברזל וגופרית. חומרים עתיקים מן הצומח אין דרך לזהות במעבדה. המגילות הגנוזות מתקופת הבית השני, שנמצאו במדבר יהודה, נבדקו במעבדה של המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק, ונמצא שהן נכתבו בדיו עשן בלי קנקנתום [2]. הדיו נשאר שחור על הקלף במשך 2,000 שנה.

יש שתי דרכים כשרות ומקובלות לתת לדיו את צבעו השחור: א) עשן. ב) תרכובת כימית בין ברזל (בקנקנתום יש ברזל) לבין חומצה שבאה מעפצים או מענפי עצים ידועים. התרכובת הכימית יוצרת צבע סינטטי שחור. (סינטטי - כי הוא נוצר באופן מלאכותי בידי אדם ואינו מצוי בטבע). אפשר גם לבשל עפצים בכלי של ברזל (לא נירוסטה) או לבשל צמר פלדה בחומץ ולקבל את אותו צבע שחור. חומרים שחורים אחרים שהגויים נוהגים לעשות עמם דיו, יש מי שאוסר [3] ויש מי שמתיר [4].

יש סברה כאילו לדברי הרא"ש [5] מקבלים צבע שחור גם בערבוב של עפצים וגומא. סברה זו סותרת את המציאות כי לתערובת של עפצים וגומא אין צבע שחור אלא היא שקופה בצבע חום בהיר, ואם כותבים בה על גויל לא רואים כלום כי הגויל גם הוא בעל צבע חום. הדרך היחידה להבין את דברי הרא"ש היא שהרא"ש לא דבר על השחרת הדיו אלא רק על הדבק שבדיו. גומא הוא דבק ובעפצים יש דבק. זה היה כל כך מובן מאליו שלכתחילה צריך עשן להשחרת הדיו, שהרא"ש כנראה לא ראה צורך להזכיר את העשן, בדיוק כמו שזה מובן מאליו שצריך מים לעשית הדיו והרא"ש לא הזכיר מים. הרא"ש גם מזכיר את הדיו של ר"ת שעושין מקליפת עצים ומבשלים אותו, בלי להזכיר שום חומר משחיר. זה מובן מאליו שבישול קליפת עצים אינו משחיר את הדיו וצריך להוסיף חומר משחיר, גם לדיו של ר"ת.

מכיוון שאין אנו יודעים מה היתה נוסחת הדיו לפני החורבן, יש בעם ישראל כמה מסורות מקבילות לדרך עשית הדיו, ואין נפקא מינא מה המרכיבים בדיו [6]. דיו עשן בלי קנקנתום (המסורת המקורית), דיו עשן עם קנקנתום (רבי מאיר), דיו עשן עם עפצים (רמב"ם), דיו בלי עפצים (רבנו תם), דיו עפצים וקנקנתום עם גומא, דיו בלי גומא, עם תוספת דבש (רמב"ם והמאירי), בלי תוספת דבש, עם תוספת חומץ, בלי תוספת חומץ, עם תוספת מיץ קליפות רימונים, בלי תוספת מיץ קליפות רימונים, עם תוספת יין, בלי תוספת יין, ועוד סוגים עם תוספות למיניהן לחיזוק עמידת הדיו שיתקיים ולא יפסל. (בערך בשנת תק"ג כתב הרמח"ל ספר תורה בדיו שעשה ממיץ קליפות רימונים.)

בין הראשונים יש דעות שונות מה צריך, מה מותר, ומה אסור, להוסיף לדיו. מאוחר יותר, בין האחרונים, אנו מוצאים גם כן דעות שונות ומחלוקות על מה צריך, מה מותר, ומה אסור, להוסיף לדיו. יש רק שני מרכיבים שיש אוסרים להוסיף אותם לדיו - קנקנתום ועפצים [7, 8, 9, 10, 11, 12]. מרכיבים אחרים - אין מי שאוסר. יש גם מי שאוסרים קנקנתום לכתחילה ומתירים אותו בדיעבד [13, 14, 15, 16, 17]. בין האחרונים יש גם מי שאומר שלא להוסיף גומא לדיו עשן [18], יש מי שאומר שדיו עפצים וקנקנתום בלי גומא פסול [19], ויש מי שאומר שדיו עפצים וקנקנתום בלי גומא כשר בדיעבד [20].

בגלל אי הידיעה איך לעשות דיו עשן שמתקיים "לעולם" או "אלפי שנים", נהגו לעשות במקומות שונים בעולם סוגים שונים של דיו, והשתמשו במרכיבים שהיו מצויים בידיהם ושידעו איך לעשות מהם דיו שמתקיים כמה שיותר זמן. בכל קהילות ישראל התקבל גם המנהג שאין חומרים אסורים (כל עוד הם מן המותר בפיך [21, 22, 23, 24]), כמו שכתב המאירי: "כל שיש בו בכדי להשחיר ולהדביק נקרא דיו" [6]. וכן כתב ביאור הלכה (או"ח, לב, ג): "המחבר סתם דבריו ולא פירש ממה לעשותו".

המרדכי כתב שדיו עפצים וקנקנתום "ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע" [9].  בהגהות מיימוניות בפרק ראשון בשם רבינו שמחה אנו לומדים: "ואני סבור כל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו."  הצמח צדק כתב: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו." (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה). בלית ברירה, מכיוון שלא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל [25, 26, 27], לא התחשבו בדעות שפסלו דיו עם קנקנתום או עם עפצים [7, 8, 9, 10, 11, 12], ולא התחשבו בדעות שפסלו "דיו" שאינו דיו אלא צבע, ולא התחשבו בדעת הרמ"א שכתב: "ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ" (שו"ע, יו"ד, רעא, ו) [28, 29],  אלא: "דהעיקר לראות שתהיה הדיו שחורה ומתקיימת" [29].

החתם סופר מלמדנו את ההבדל בין דיו לבין צבע: "פלותת הפוסקים בדיו עי' בני יונה דהעולה להלכה ולמעשה כי גדר הדיו הוא הצבע השחור המעובה שאינו נכנס בתוך עובי קלף מעבר לעבר כצביעת בגדים, וגם אינו כמיא בעלמא, אלא ע"ג הקלף ונדבק בו ויכולין למחקו ולהסירו ממנו." (חידושי חתם סופר, גיטין, יט, ע'א). לפי החתם סופר, כל נוזל שחור שאפשר לכתוב בו והוא נשאר על גבי הקלף ונדבק בו ואינו נספג אל תוך הקלף, ואפשר למחקו, הרי הוא דיו.

מספר הייצרנים שמייצרים בימינו דיו עשן גדול ממספר הייצרנים שמייצרים דיו עפצים וקנקנתום. לכל אחד מסוגי הדיו המקובלים (עם או בלי עשן, עם או בלי קנקנתום, עם או בלי עפצים, ועם או בלי תוספות אחרות למיניהן) יש יתרונות וחסרונות. יש דיו שמתקיים יותר זמן על קלף ונפסל מהר על גויל, יש דיו שמזיק לגויל וגורם לו להסדק, יש דיו שמתקיים יותר זמן על גויל או קלף מעובד בעפצים, יש דיו שזול וקל לעשותו אך הוא נפסל מהר ובקלות, יש דיו שאינו נפסל אך הוא יקר וקשה לעשותו, יש דיו שמתקיים יותר וקשה יותר לכתוב בו, ויש דיו שקל לכתוב בו אך הוא גם נפסל בקלות.

מבחינת הקונה את הסת"ם, יש שני דברים עיקריים שהקונה רוצה:

א. שהכתב יתקיים והסת"ם ישארו כשרים כמה שיותר זמן בלי להפסל.
ב. "סתם קונה המדקדק במצוות רוצה שיהיו התפילין כתובות לכל הדעות לכתחילה" (יריעות שלמה, כפי ששמע משבט הלוי).

בדורות הקודמים לא הקפידו על דיו עשן שכשר לכולי עלמא. כל החומרים המותרים בפיך היו מותרים בדיו כדי לשמור על המסורת של עשיית דיו שמתקיים כמה שיותר ומתקלקל כמה שפחות. בימינו, כל סופר וכל מגיה יודע עד כמה שכיחים הפסולים בכמה מסוגי הדיו בהם משתמשים בימינו, גם בסת"ם חדשים [30].  


למי שרוצה סת"ם כתובים בדיו כשר לכתחילה לכולי עלמא, יש רק ברירה אחת - דיו עשן שאינו מתקלקל, בלי עפצים ובלי קנקנתום. 

מעשה רב:  הרב משה פיינשטיין קנה לעצמו תפילין ר"ת חדשות כתובות בדיו אמיתי עשוי מעשן בעירת-גז ודבק פלסטי סינטטי, בלי קנקנתום ובלי עפצים.

סופר סת"ם צריך להזהר מאד שלא להכשל באיסורים דאורייתא של הונאת הקונה ושל "לפני עור לא תתן מכשול", עם דיו שנשבר ונפסל בקלות.  חובה על כל סופר  לשמור על המסורת החשובה ביותר שיש בדיו, ולכתוב רק בדיו עשן הטוב ביותר שיש - שמתקיים כמה שיותר ומתקלקל כמה שפחות - כדי להציל את עם ישראל מסת"ם שנפסלים.

מקורות


1. "דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו, שאני מטיל לתוך הדיו." (עירובין, יג, ע'א). לתוך הדיו דייקא. לא לתוך המים, לא לתוך מי עפצים, אלא לתוך הדיו. רבי מאיר לא עשה דיו מקנקנתום אלא קודם עשה דיו כשר שהיה שחור בלי קנקנתום, ואח"כ הטיל קנקנתום לדיו הקיים כדי שתתחזק עמידתו. מכאן אנו למדים שמותר להוסיף לדיו תוספות לחיזוק עמידת הדיו.

2. דר. יורם ניר-אל, אנליזות להרכב הדיו והקלף ברסיסי מגילות ים המלח "The Black Ink of the Qumran Scrolls", Dead Sea Discoveries 3.2 [1996], pp. 157-167

3. מלאכת שמים כתב: "אין ליקח דיו מן השוק ... דלא כל הדברים המשחירים את המים נקראים דיו" (מלאכת שמים, בחכמה, כלל ד, ס'ג). וכן, ביום י"ד מנחם אב תשס"ג כתב מרן שבט הלוי שליט"א תשובה נגד כתיבה בדיו של גויים לרפידוגרף, כי: "לא נעשה מסממני הדיו המקובל מדור דור" וכתב גם "שמעשה הדיו למצוה" ומסיים את מכתבו ב"טובים חומרת צדקתם של הראשונים מקולות של אחרונים בזה."  כידוע, יש רק סוג דיו אחד המקובל מדור דור עד ימי משה רבנו וזה דיו עשן עם שרף ובלי קנקנתום. ובלית ברירה, כשאין יודעים לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל, מותר לעשות דיו מעפצים וגומא וקנקנתום. אך בדיו של גויים לרפידוגרף אין לא עשן לא שרף לא עפצים לא גומא ולא קנקנתום, ומכיון שנעשה ע"י גויים הוא לא נעשה למצוה. חומרת צדקתם של הראשונים היא שדיו חייב להיות לכתחילה עם עשן ושרף ובלי קנקנתום, וההתר לעשות דיו בלי עשן ועם קנקנתום הוא בלית ברירה כי דיו עשן שבימיהם היה מתקלקל ונמחק בנקל.

4. "ויש לברר ממה עשוי הדיו בעט גרפיקאים, ואם אין בו חשש מצד המותר בפיך שפיר דמי לתייג בו לכתחילה." (יריעות שלמה, פרק ג, הערה 7).

5. "דיו דיותא – אומר ר"ת, דדיו שעושין מקליפת עצים ומבשלים אותו כדי שיהיה עב אותו הוא הנקרא דיו אבל דיו שעושין מעפצין שקורין אגלייא"ש בלע"ז – ההוא לא מיקרי דיו ... מתוך כך אומר ר"ת שאין לכתוב ס"ת בעפצים שקורין אגלייא"ש, דס"ת בעי דיו כדאמרינן בפ' הבונה: 'או שכתבו שלא בדיו - הרי אלו יגנזו', וההיא ברייתא בס"ת איירי כדמוכח בהקומץ רבה. ומיהו, י"ל דאפצא לחודיה לא מיקרי דיו, אבל כשמערבין בו קומוס שקורין גומא - נעשה דיו וראוי לכתוב בו." (תוספות הרא"ש, גיטין יט, א).  "מי עפצא לחודיה אין נקרא דיו, אבל כשמערבין בו קומוס שקורין גומ"א נקרא דיו וראוי לכתוב בו". (הלכות קטנות, ספר תורה, אות ו)

6. "לא יצא אלא בדיו, והוא הרכבת דברים רבים: מהם שמשחירין ומהם שמדביקין, וכל שיש בו בכדי להשחיר ולהדביק נקרא דיו שאין הכוונה אלא שיהא הכתב שחור ומקבץ הראות ושלא יהא נקל למחקו שלא בהיכר. ומאחר שכן אין אנו צריכין לפרש מעשה הדיו, אלא יש עושים אותו בדרך אחד ויש עושין אותו בדרך אחרת, ואין לחוש בכך, ואף על פי שראינו לקצת מפרשים שטרחו בזו – אנו אין לנו." (המאירי על מסכת מגילה, דף יח, ע'ב)

7. דיו עפצים וקנקנתום, פסול למגילת סוטה. (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד. רמב"ם, הלכות סוטה, פרק ד)

8. "מותר לתת אדרמינט לתוך הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום" (תוספות, עירובין, יג, ע'א). מכאן אנו למדים שקנקנתום אסור.

9. "ווטריולא [קנקנתום] שמשימים בדיו של עפצים ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע." (מרדכי, גיטין, יט, ע'א).

10. "ועל כן היה פוסל ר"ת ס"ת שאין כותבין בדיו שלנו [בלי עפצים]" (תוספות, שבת, כג ע'א).

11. "אומר רבינו תם: כיוון דספר תורה בעי דיו, אם כן דיו של עפצים אסור לכתוב ממנו ספר תורה – דהא אינו קרוי דיו". "ואותו דיו שעושין מעפצים לעולם הוא לח ואינו קרוי דיו ופסול לכתוב ממנו ספר תורה תפילין ומזוזות כמו שפירשתי במקומו". (ספר התרומה, הלכות ספר תורה, קצ"ה).

12. "שלשה עשר פוסקים הפוסלים קנקנתום מעורב במי עפצא לכתיבת סת"ם ... ועתה מי יוכל לעמוד נגדם להתיר?" (הסופר לוי יצחק מברדיטשוב, תעלומות סופרים, שאלה לו, סעיף ב)

13. "ואם כתב בדיו של עשן השרוי במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשר בדיעבד, אבל מי עפצא וקנקנתום לבד בלא דיו מעשן אינו דיו כלל ...שכל האומר שהחיב"ר הוא דיו אינו אלא טועה." (הסופר לוי יצחק מברדיטשוב, תעלומות סופרים, שאלה מא, על פי תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל).

14. "כשר משמע דיעבד" (תוספות, שבת, כג, ע'א).

15. "ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים" (רמב"ם, הלכות תפילין, פ"א, ד).

16. "אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו מפני שרישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי ... ואם כתב סת"ם במי עפצים וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים" (שו"ע הרב, או"ח, לב, ד).

17. "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום ... וזהו הכל למצוה מן המובחר בלבד, אבל לדינא גם הרמ"א מודה דמותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום, וכן נוהגים לעשות כהיום ע"י תערובת שלשתן". (משנ"ב, הל' תפילין, לב, ג)

18. "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום". (משנ"ב, הל' תפילין, לב, ג)

19. "דלא יכתבו הסופרים במי עפצא וקנקנתום לחוד רק עם שרף שקורין גומא ובלא"ה פסול מה"ת לדעת רוב הפוסקים" (משכנות יעקב, תשובה לח).

20. "לכתחילה יזהר שאם עושה דיו ממי עפצים אפילו אם מערבו עם קנקנתום לא יעשנה בלי תערובת קומא ובדיעבד אין להחמיר ולפסול". (שונה הלכות, הלכות תפילין לב, ס'יג).

21. "דיו שיש בה דבר ממין האסור באכילה פסולה לספר תורה תפלין ומזוזות על כן אין ליקח דיו מן השוק שמא יש בה דבר טמא." (מלאכת שמים, בחכמה, כלל ד, ס'ג).

22. יריעות שלמה, פרק ג: "רק יש לברר אם אין בו חשש מצד המותר בפיך דהיינו שלא יהא מעורב בו דבר טמא." ובהערה 7 כתוב: "ויש לברר ממה עשוי הדיו בעט גרפיקאים ואם אין בו חשש מצד המותר בפיך שפיר דמי לתייג בו לכתחילה. ואפילו אם לא ירצו לגלות בחברה את סודות הדיו רק שיודיעו ויאשרו שאין בזה שום דבר מן החי ומן הענבים די בזה."

23. ביום ז' אדר תשע"ב נשאל הגר"מ פרידלנדר שליט"א האם דיו לסת"ם חייב להיות מן המותר בפיך. כבוד הרב ענה שהדיו חייב להיות מותר בפיך מדינא, כי הכתב הוא עיקר הסת"ם, ואיך יכול בכלל להיות הווה אמינא שדיו לא צריך להיות מותר בפיך?

24. ביום י"א אדר נשאל הרה"ג שמאי גראס שליט"א האם צורך הדיו להיות מן המותר בפיך הוא לכתחילה או בדיעבד או מצוה מן המובחר. כבוד הרב ענה שזה פשוט שזה מעיקר הדין. בדיוק כמו שקלף חייב להיות מן המותר בפיך, כך גם הדיו.

25. "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן ולכן נהגו בעפצים" (ערוך השלחן, יורה דעה, רעא, לד).

26. "עתה הסופרים אין כותבים בזה הדיו [של עשן] מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל" (ברכי יוסף, יו"ד, רעא (ו) אות ז).

27. "וכן פסק בספר גט מקושר ובספר ברכי יוסף לעשות כמנהגינו עכשיו דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו." (משנ"ב, לב, ס'ח).

28. "וזה שכתב 'בין שיש בו מי עפצים [בין שלא במי עפצים]' - זהו להוציא מהסוברים דבעינן דווקא מדברים הבאים מן העץ." (ערוך השלחן, רעא, לא).

29. "ודע שהרמ"א כתב שטוב לתקן הדיו בדבר הבא מן העץ, אמנם גם רמ"א מודה דהעיקר לראות שתהיה הדיו שחורה ומתקיימת, ואם ע"י שיהדר אחר דברים הבאים מן העץ לא יכול לעשותה טובה כל כך, פשיטא דיעשה אותה משאר דברים כשרים שאינם מן העץ." (מלאכת שמים, בבינה, כלל ד', ס'ד)

30. הרה"ג שמאי קהת הכהן גראס שליט"א מספר בראיון מצולם: "אמר לי סופר - ר' שמאי אני יודע שכשאני מקפל את הפרשיות הן כבר נסדקות." סופר שכותב מזוזות אמר לנו: "כשאני מתחיל לגלגל את המזוזה אני שומע את הדיו מתפוצץ." 


31.  Manuscripts of the Greek Bible: An Introduction to Greek Palaeography, By Bruce Manning Metzger. Ch. IV

32.Ancient Egyptian Materials and Technology, edited by Paul T. Nicholson & Ian Shaw.    Ch. Papyrus-Media used on papyrus



מועתק מהאתר של דיו לנצח