מועתק מהאתר של ועד משמרת סת"ם
תשובה נגד זיופי המערער על "דיו לנצח"
בעזהשי"ת
בער"ח מרחשון דהאי שתא, שלח מערער ירושלמי שאלה עתיקת יומין "כיצד מאסרין" את הדיו הישן המחודש, ובמכתבו תאר פרטים בלתי מדוייקים בתאור השאלות של הגר"מ פרידלנדר שליט"א והתשובות שהשיב מרן הגריש"א זצ"ל הכ"מ (*). ועל סמך תיאוריו המלאכותיים הסינטטיים הוציא המערער חתימות רבנים דיש ליזהר שלא לשנות מן המסורת המקובלת וחדש אסור מה"ת, והדפיסם בעיתון יתד נאמן בתאריך כ"ח מרחשון. ברם מתוך מכתבו מוכח שהמערער עצמו לא ידע או שידע והעלים ידיעות בסיסיות: א) דיש במסורת מרכיבי הדיו שני סוגים מקובלים שנהגו במשך הדורות - דיו של עשן, ודיו של עפצים. ב) בדיו המצוי בימינו אנן סהדי מכשולים חמורים המעכבות את כשרות הסת"ם, הן מצד פסולי "נפסקים" בקפלי פרשיות של ראש המתגלים אף בבדיקתם הראשונה שלאחר הבר מצוה, והן מצד פסולי צבע הדיו בתגין ובעוקצין הדקין ובחיבורי היריכות לגוף האותיות, שצבעם אפור ולא שחור, ועפ"י ההלכה בתחילת הכתיבה שחרות הדיו מעכבת אפילו רק באות אחת כמבואר במ"ב סימן ל"ב סעי' ג' ובביאו"ה שם דאפילו מקצת האות מעכבת כגון קוצה של יו"ד.
תשובה נגד זיופי המערער על "דיו לנצח"
בעזהשי"ת
"כיצד מאסרין..."
עלילות סינטטיות נגד דיו הרמב"ם והשו"ע
בער"ח מרחשון דהאי שתא, שלח מערער ירושלמי שאלה עתיקת יומין "כיצד מאסרין" את הדיו הישן המחודש, ובמכתבו תאר פרטים בלתי מדוייקים בתאור השאלות של הגר"מ פרידלנדר שליט"א והתשובות שהשיב מרן הגריש"א זצ"ל הכ"מ (*). ועל סמך תיאוריו המלאכותיים הסינטטיים הוציא המערער חתימות רבנים דיש ליזהר שלא לשנות מן המסורת המקובלת וחדש אסור מה"ת, והדפיסם בעיתון יתד נאמן בתאריך כ"ח מרחשון. ברם מתוך מכתבו מוכח שהמערער עצמו לא ידע או שידע והעלים ידיעות בסיסיות: א) דיש במסורת מרכיבי הדיו שני סוגים מקובלים שנהגו במשך הדורות - דיו של עשן, ודיו של עפצים. ב) בדיו המצוי בימינו אנן סהדי מכשולים חמורים המעכבות את כשרות הסת"ם, הן מצד פסולי "נפסקים" בקפלי פרשיות של ראש המתגלים אף בבדיקתם הראשונה שלאחר הבר מצוה, והן מצד פסולי צבע הדיו בתגין ובעוקצין הדקין ובחיבורי היריכות לגוף האותיות, שצבעם אפור ולא שחור, ועפ"י ההלכה בתחילת הכתיבה שחרות הדיו מעכבת אפילו רק באות אחת כמבואר במ"ב סימן ל"ב סעי' ג' ובביאו"ה שם דאפילו מקצת האות מעכבת כגון קוצה של יו"ד.
ומש"כ המערער שדיו לנצח מיוצר מחומרים סינטטיים, אין זאת אלא הוצאת לעז, דהרי הדיו נעשה מעשן שמנים ("כל השמנים יפין לדיו", "כל העשנים יפין לדיו", שבת כג.) המעורב בשרף האילן, וכמבואר בתשו' רמב"ם סי' קל"ו ובפאה"ד סי' מ"ו דאלו הם הסממנים הנצרכים לעשיית הדיו הנקרא מדא"ד, שעל זה כתבו כל הפוסקים דזהו למצוה מן המובחר. וכ"ש שכיום כבר מייצרים דיו לנצח מעשן שמן זית המובחר שבשמנים.
ומה שמבואר בתשו' הרמב"ם דצריכין להוסיף עפצים לתוך הדיו, הרי דבריו ברור מללו דהוא רק כדי ליתן חיזוק לדיו שלא ימחק מעצמו, ולהדיא כתב הרמב"ם גם בחיבורו, עפצים "וכיוצא בו", וכנפסק בשו"ע סי' ל"ב דעפצים לאו דוקא, וכמו שהביא הרמב"ן גופיה מהירושלמי דיש דיו גם בלי עפצים (והובא דבריו אלו בביאור הגר"א סי' ל"ב ובחת"ס סי' רנ"ו). ועי' בביאור הלכה (סימן ל"ב ד"ה בין שלא) וז"ל: ומגומא וקנקנתום יחד בלי תערובת מי עפצים "או" עשן עצים ושמנים, לא ברירא לי דעת הגר"א בזה. הרי מבורר מדקדוק לשונו, שבין אם עירב עפצים בגומא וקנקנתום, "וכן" אם עירב עשן עצים בגומא וקנקנתום, גם אם לא עירב שם "מי עפצים כלל" ודאי יוצאין בו שיטות ראשונים אלו, עכ"פ כמו שיוצאין בעפצים.
ומה שהטעה המערער דלדעת המ"ב "דיו לנצח" אינו כשר אלא בדיעבד, זה אינו, כי הרי המשכנ"י (שעליו תמך המ"ב פסקו) ס"ל דדיו של הרמב"ם או של ר"ת שנעשה מעשן בלי עפצים וקנקנתום כשר, וכל דברי המשכנ"י סובבים רק על דיו העשוי מעפצים וקנקנתום שאין בו עשן, שעליהם כתב דדיו דעפצים וקנקנתום בעי ג"כ גומא כדי שיקרא דיו, אבל לגבי דיו דעשן הנקרא בפי הראשונים מדא"ד, לא כתב המשכנ"י בזה מאומה, ואין מי שסובר דלהלכה בעינן דיו העשוי מתלת מינים אלו דוקא. ואעפ"כ, לאחרונה מוסיפים לדיו לנצח גם גומא שיש בה תועלת טכנית.
ומצוה לפרסם דברים אלו שנמסרו ע"י רבני משמרת סת"ם דארה"ב, לזכות את הרבים בקיום מצוות ס"ת ותו"מ כהלכתן אף למהדרין מן המהדרין.
(*) תגובת הגאון רבי מרדכי פרידלנדר שליט"א למה שנכתב בשמו במכתב: "נדהמתי לראות שורות אלו בשמי. הכותב אפילו לא טרח לצלצל אלי לברר מה שדברתי עם מו"ר הגרי"ש זצ"ל הכ"מ, והדברים הנ"ל שכתב בשמי, אינם מדוייקים כלל ואינם נוגעים לדיו לנצח."
-------------------------------------------
ב"ה
אודות
הערעור שיצא על דיו לנצח,
ומה
שיש להשיב כהלכה
מרן
הגאון פוסק הדור בעל שבט הלוי שליט"א
הוא היחיד אשר שמע ב'
צדדי
הויכוח והכריע דעתו -
דעת
תורה – להכשיר את ה"דיו
לנצח"
לכתיבת
ס"ת
תו"מ
(וזה
בנוסף למה שנכדו הגרא"צ
וואזנר שליט"א
רב ור"מ
במונסי נ.י.
הציג
לפניו לפני ג'
שנים
את מרכיבי הדיו הנ"ל.
א. יסוד
הדיו הנ"ל
אינו חדש כלל כפי שהציגו המערערים,
כי
הוא הדיו המוזכר בשו"ע
(או"ח
סי'
ל"ב
ויו"ד
סי'
רע"א)
למצוה
מן המובחר.
"והוא
דיו יפה מאד"
- כעדות
הגאון בעל קסת הסופר (מהדו"ק
סי'
ב'
בלשכה
אות ו'
– "ואני
כותב בה ס"ת
שלי ה'
יזכני
לגמרו",
וכעין
זה כתב בקסה"ס
מהדו"ב
סי'
ג'
בלשכה
ס"ק
א)
וז"ל
"ואני
תמה מדוע לא נהגו הסופרים עתה בדיו כזו,
ואני
בעצמי נסיתי ועשיתי אותה כו'
ואני
כותב בה ס"ת
לעצמי"
עכ"ל.
והטעם
שבדורות האחרונים לא נהגו לכתוב סת"ם
בדיו עשן,
הוא
משום דלא היה מתקיים,
כמבואר
להדיא בס'
מלאכת
שמים כלל ד'
סעי'
ב'
בשם
ס'
זכור
לאברהם יו"ד
סי'
רע"א
וז"ל
"עתה
הסופרים אין כותבים בזאת הדיו מפני שהיא
מתקלקלת ונמחקת במהרה.
עכ"ל
ובודאי מי שאינו בקי לעשות דיו הנזכרת
באופן שמתקיימת היטב,
אל
יעשנה".
ברם
עתה שנתחדש דרך כיצד לעשות דיו מעשן שמנים
באופן שהיא מתקיימת בתכלית שחרותו יותר
מדיו דעפצים,
הרי
פשיטא דאין כאן גדר של חדש אסור מה"ת,
אלא
יש כאן החזרת עטרה ליושנה.
ב. ובענין
הסממנים הנצרכים לעשיית דיו מעשן,
הנה
בשו"ע
פסקו המחבר והרמ"א
דלכתחילה יכתבו בדיו דהרמב"ם
העשוי מעשן שמנים השרויים במי עפצים.
ויש
לדעת מה הם עיקר הסממנים לפי דעת הרמב"ם,
דהנה
המעיין בדברי הרמב"ם
בחיבורו (פ"א
מהל'
תפלין)
ובתשו'
(סי'
קל"ו)
יראה
דעיקר סממני הדיו הם שרף האילן ועשן (דמש"כ
ליתן בתוכו דבש,
בשאר
ראשונים לא הוזכר זאת,
עי'
קרית
ספר להמאירי דהביא האופן הדיו דהרמב"ם
ולא הזכיר ליתן בתוכו דבש,
ועי'
גם
במרכבת המשנה שכתב דאינו מעכב).
ועי'
שם
בתשו'
דכתב
דבעינן השרף רק כדי שיורטב ויהא שייך
לאסוף העשן ולא יותר.
ג. ומה
שכתבו המערערים דדיו הנ"ל
עשוי מנפט שהיא שמן האדמה,
אינה
מן הטענה מאחר דחז"ל
כבר קבעו דכל השמנים וכל העשנים
יפים לדיו.
ומה
גם שכיום כבר מייצרים עשן משריפת שמן זית
– המובחר שבשמנים.
ד. עוד
הוזכר ברמב"ם
דאח"כ
שורהו במי עפצים וכיו"ב,
ועיי"ש
טעמו דבעינן גם עפצים כדי שיתקיים,
וע"כ
לא סגי ליתנו במים משום דאז לא יתקיים
עיי"ש.
אך
המתבונן בדברי בתשובת הרמב"ם
יראה טעמו המפורש מדוע הצריך עפצים,
דהוא
משום שע"י
העפצים יתקיים הדיו ולא ימחק מעצמו
(וכדחזינן
דהוצרך לבאר ולפרש דלא סגי במים לחוד)
וע"כ
גם בחיבורו לא הקפיד על עפצים דוקא,
וכתב
עפצים וכיוצא בה,
דהיינו
דברים הגורמים שלא ימחק מעצמו.
וביותר
מבואר בתשו'
הרמב"ם
שם,
דבאמת
כבר חל שם דיו עליו בטרם שרייתו בעפצים,
כי
מי העפצים אינם אלא כדי שהדיו לא ימחק
מהרה.
וא"כ
בדיו הנ"ל
דנותנים בה דברים "כיוצא
בה"
(ולאו
דוקא עפצים)
כדי
שיתקיים על ידם,
הרי
פשוט דהעפצים גופא אינם מסממני הדיו בדיו
של הרמב"ם
והשו"ע.
והמעיין
בקרית ספר להמאירי (הלכות
עשיית הדיו)
יראה
גם שם מפורש דדיו העשוי מעשן כבר נקרא דיו
עוד טרם שרייתן במי העפצים.
ה. וכעין
דברים אלו יוצא גם מדברי הרמב"ן
והר"ן,
דהם
נמי ס"ל
דדיו העשוי מעשן כבר קרוי דיו עוד לפני
שרייתן במי העפצים (וכדס"ל
להרמב"ם)
וכדכתבו
בגיטין י"ט
בשם הר"ח
דיש ב'
מיני
דיו א'
שנקרא
חיב"ר
והוא העשוי מעפצים,
והב'
הנקרא
מדא"ד
שעשוי מפחם,
הרי
לן דדיו מדא"ד
אי"צ
שתהא בה עפצים להיקרא דיו.
וכן
פסק המחבר דכשר גם בלי עפצים (והובא
דבריו אלו בביאור הגר"א
סי'
ל"ב
ובחת"ס
יו"ד
סי'
רנ"ו).1
ו. ומה
שכתב המערער דלדעת המ"ב
"דיו
לנצח"
אינו
כשר אלא בדיעבד,
זה
אינו,
כי
גם המשכנ"י
(שעליו
תמך המ"ב
פסקו)
ס"ל
דדיו של הרמב"ם
או של ר"ת
שנעשה מעשן בלי עפצים וקנקנתום כשר,
וכל
דברי המשכנ"י
סובבים רק על דיו העשוי מעפצים וקנקנתום
שאינה עשוי מעשן,
ועליהם
כתב דבעי ג"כ
גומא כדי שיקרא דיו (כדי
דלא יקשה עליהם קושיית ר"ת),
אבל
לגבי דיו דעשן הנקרא בפי הראשונים מדא"ד,
לא
כתב ע"ז
המשכנ"י
מאומה,
ואין
מי שסובר דלהלכה בעינן דיו העשוי מתלת
מינים אלו דוקא.
היוצא
מכל הנ"ל;
- דיו לנצח אינה דבר חדש.
- כל העשנים יפים לדיו (שבת כ"ג).
- לא בעינן עפצים דוקא וכמו שנפסק בשו"ע.
- גם המ"ב מודה דדיו עשן כשר מבלי שום פקפוק.
- ועיקר העיקרים שדיו הנ"ל מציל מפסולי נפסקים המצויים בקיפולי פרשיות תפילין ומפסולי צבע אפור (ולא שחור) בקוים הדקים ובתגין ובעוקצין, דהרי אפילו קוצה של יו"ד אחת מעכבתן, כמבואר בביאו"ה.
1
ודבר
זה יוצא עוד מדברי הרמב"ן
שהביא ראי'
להכשיר
דיו דעפצים (שלא
כדברי ר"ת
דפסלו)
מדקאמרי
בירושלמי "שופך
עליהם דיו שאין בה עפץ"
וכתב
ע"ז
הרמב"ן
(והר"ן
ועו"ר)
דאלמא
דסתם דיו יש בה עפצא.
ולפום
ריהטא הדבר צ"ע
דאה"נ
דמהירושלמי מוכח דסתם דיו יש בה עפצא,
עכ"ז
אכתי ליכא ראיה להכשיר דיו דעפצים (הנקרא
חיב"ר)
דהרי
יש לדחות דהירושלמי איירי בדיו העשוי
מעשן (הנקרא
מדא"ד)
השרוי
במי העפצים,
וההוא
מיקרי דיו אבל דיו דעפצים גופי'
אינה
קרוי דיו וכמש"כ
ר"ת.
ועכ"ח
צ"ל
דס"ל
להרמב"ן
דאי אפשר לומר דדיו העשוי מעשן היינו דיו
דעפצים המוזכר בירושלמי,
והיינו
טעמא משום דדיו של עשן כבר יש לו שם דיו
עוד לפני שרייתו במי העפצים (וכדדס"ל
להרמב"ם)
וא"כ
כבר נכלל דיו זו במה שאמרו שם "שופך
עליהם דיו שאין בה עפץ"
וע"כ
שפיר יש להוכיח דדיו דעפצים הנזכר שם
אינה אלא הדיו שלנו דנעשה מעפצים גופי'
ולא
מעשן השרוי במי העפצים.
