אליהו עזרן, סופר סת"ם
דיו עשן ושרף שאינו מתקלקל הוא הדיו המהודר ביותר לכתיבת סת"ם. השחרות של דיו עשן ושרף באה למצוה מן המובחר מ- 100% עשן ובלי קנקנתום, כפי שפסקו הראשונים, השו"ע, הרמ"א, שו"ע הרב, והמשנה ברורה.
לכל דבר שבקדושה יש גם התנגדות. כל ההתנגדויות הן כקליפת השום מול האחדות בפסיקות חז"ל לטובת דיו עשן ושרף. אפילו על הסכמות של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל יש מי שמערער. הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נתן פעמיים את ברכתו והסכמתו לדיו עשן ושרף שאינו מתקלקל. הגאון הרב מרדכי פרידלנדר שליט"א בדק את כל פרטי הפגישות עם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ואישר (פעמיים) את נכונות ההסכמות של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.
ה' ברא מתנגדים כדי שיפרסמו את הקדושה. כדי להוכיח ביתר שאת את הקדושה היתרה של דיו עשן ושרף, הצליח מתנגד לרמות ולהוליך שולל את בית הדין הנכבד של העדה החרדית.
ביום כ' תמוז תשע"ב שמע ביה"ד של העדה החרדית צד אחד בהתקפה של יצרני דיו קנקנתום נגד יצרן דיו עשן ושרף, בלי להודיע לצד המותקף על הדיון. הדיינים הנכבדים שמעו את המתקיף בלי נוכחות הצד השני. המתקיף, נציג יצרני דיו קנקנתום, הצליח לשכנע ולהכשיל את הדיינים הנכבדים בדברי שקר, בלי שהצד המותקף היה שם להשיב להתקפות. הם היו יכולים לפחות להרים טלפון ליצרן דיו העשן והשרף ולשאול אותו מה יש לו לאמר, וגם את זה לא עשו. מספר הטלפון מודפס על בקבוק הדיו שהיה בידיהם.
"מדבר שקר תרחק" - אזהרה לדיין שלא לשמוע צד אחד בלי הצד השני - איסור דאורייתא.
"כל דיין ששומע מאדם מלה לפני שיבוא חברו, כאילו מאמין בעבודה זרה." (זהר, פ' וישב).
"כל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל ... לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל." (שבת, קלט, ע'א).
על הראב"ד שלהם אמר הרב שך בזמנו: "זה משוגע זה".
והרב עובדיה יוסף אמר על הראב"ד: "איזה שוטה, איזה בהמה, זה בן אדם לא נורמלי".
הרה"ג דוד עידאן שליט"א, ראש כולל ואב"ד "משפט וצדק" שעל יד ישיבת כסא רחמים בבני ברק, כתב במפורש שבדיון על בירור הלכה אי אפשר להגיע לחקר האמת אם כל הנתונים והעובדות לא מוצגים בפני ביה"ד.
רבנים שמושפעים מלחצים ומאמינים לרמאים למיניהם אינם תופעה חדשה. על זה אמר הרב שמואל אליהו שליט"א:
"ושלא יגידו הרבנים חתמו. אני מכיר ויודע, שהאדם הזה בא לרבנים מספר להם סיפורים שלא היו ולא נבראו ופשוט מוליך אותם שולל. אז גם החתימות של הרבנים לא מרשימות אותנו."במכתב שכתבו ביה"ד הנכבד ביום כ' תמוז תשע"ב, כתבו: "וחקרנו ודרשנו ע"י מומחים ומבינים בכל ענין יצור הדיו באר היטב". בשיחת טלפון ביום כ"ו תמוז תשע"ב, סיפר הרב פרידלנדר שליט"א שה"מומחים ומבינים" היה רק המתקיף האחד הזה שרימה את ביה"ד. המתקיף יודע איך לייצר דיו עפצים וקנקנתום בלי עשן, אך אינו יודע כלום על יצור דיו עשן ושרף. זה כמו לדון בכשרות של גבינה ולהתייעץ עם מומחה לייצור נקניק.
על כן, מה שכתבו ביה"ד "וחקרנו ודרשנו ע"י מומחים ומבינים בכל ענין יצור הדיו באר היטב", הוא עוד עברה על איסור דאורייתא - מדבר שקר תרחק. איך יתכן שבי"ד שקורא לעצמו בי"ד צדק כותב ומפרסם דברי שקר?
המתקיף שכנע את הדיינים הנכבדים (שאינם בקיאים בעניני דיו) לבדוק דיו עשן ושרף אחרי שכתבו בו, אך נמנע מלגלות להם שהדיו צריך זמן להדבק אל הקלף לפני שבודקים אותו. יבוש מהיר עם זרם אויר חם רק מקלקל את ההדבקה של הדיו אל הקלף. המתקיף הצליח לקלף דיו שלא נתנו לו זמן להדבק אל הקלף, ועל סמך בדיקה טעויה זו קבעו הביד"צ שאין לדיו דין של דיו. מכיוון שנציג של יצרן הדיו לא היה נוכח, לא היה מי שיאמר לדיינים הנכבדים שצריך לתת לדיו זמן מספיק להדבק אל הקלף. אילו היו בודקים את הדיו אחרי שגמר להדבק ולהתייבש כראוי, היו רואים בעיניהם את ההידור המעולה של הדיו שגם נדבק היטב אל פני הקלף, גם מקיים במהודר את דברי הרמב"ם "שאם תמחקנו יהיה נמחק", וגם, אחרי מחיקה, נשאר קצת סימן גרוד על הקלף למניעת זיופים.
הצמח צדק כתב: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו." (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה).
החתם סופר כתב : "פלוגתת הפוסקים בדיו עי' בני יונה דהעולה להלכה ולמעשה כי גדר הדיו הוא הצבע השחור המעובה שאינו נכנס בתוך עובי קלף מעבר לעבר כצביעת בגדים, וגם אינו כמיא בעלמא, אלא ע"ג הקלף ונדבק בו ויכולין למחקו ולהסירו ממנו." (חידושי חתם סופר, גיטין, יט, ע'א).
דיו אסור שיהיה כמו צבע. צבע חייב להספג פנימה ולא להתקלף. צבע המתקלף מרצועות תפילין פסול. בטעות החילו את ההלכה הזאת גם על דיו בלי לדעת שבדיו הדין הוא הפוך. דיו חייב להשאר על פני הקלף כך שכן אפשר למחקו ולהסירו. בזה שהצליחו להסיר את הדיו, ראו הדיינים הנכבדים בעיניהם שדיו העשן והשרף הוא אכן דיו ולא צבע, אך נתעלמה מהם ההלכה.
"הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה, ודימו ששקעה, ולסוף זרחה החמה, אין זו הוריה, אלא טעות." (רמב"ם, הלכות שגגות, פרק יד, ז).
אחרי דיון ארוך עם מתנגדים, תיקן שבט הלוי - הרה"ג שמואל הלוי ואזנר זצוק"ל - את הטעות של ביד"צ העדה החרדית וכתב בכתב ידו הקדוש: "דיו זו נעשתה לפי המסורה ועפ"י הפוסקים רק נתחזקה עמידתה ... ואע"פ שיש מעוררים דלכתחילה יש בזה איזה שינוי מהמקובל בטוח אני שדיו זה יפה ומהודר - והכותבים בה עושים כהלכה".
הרה"ג יעקב מאיר שטרן שליט"א גם כן חלק על הטעות של ביד"צ העדה החרדית וכתב בתגובה לטעות: "דיו הנ"ל כשר בלי פקפוק".
אחד מגדולי הפוסקים שאינו רוצה בפרסום שמו אמר: "כל מי שמבין בהלכות סת"ם יודע שהיתה כאן טעות. בינם לבין עצמם הפוסקים לועגים למה שכתבו הביד"צ נגד הדיו."
דיו עשן ושרף שאינו מתקלקל הוא הדיו המהודר ביותר שיש לכתיבת סת"ם. מי שאומר שלא לכתוב בדיו עשן ושרף שאינו מתקלקל, עליו אמר שלמה המלך: "אל תען כסיל כאיוולתו".
אחרי שהבינו את הטעות, גנזו הביד"צ את המכתב והפסיקו להפיצו.
